יש ציפורים שממריאות מיד. אחרות זקוקות לכמה ניסיונות, קצת אומץ והרבה סבלנות. במקרה של גל לוי ושי ילין, ההמראה התעכבה כחמש שנים. אבל הנה, האלבום המשותף שלהם, "ציפור", יוצא סוף סוף לאוויר העולם. חמישה שירים מתוך ספרה של המשוררת עידית ברק, "רואה אותי ציפור". חמש יצירות שמבקשות להפוך מילים כתובות לחוויה מוזיקלית אחרת. ולא, לא מדובר בעוד ערב שירה בציבור עם פסנתר וזר פרחים.
כשהמילים פוגשות את הסינתיסייזר
הסיפור מתחיל עוד לפני שספרה של ברק ראה אור. לוי וילין קיבלו לידיהם טיוטת שירים והחלו לפרק ולהרכיב אותם מחדש. ילין בנה את התשתית המוזיקלית, לוי פיתחה את המלודיות ואת קווי השירה. יחד הם יצרו חיבור מסקרן בין שירה עברית לבין אלקטרוניקה, פולק, רוק ונגיעות גרוב.
השניים השלימו את ההקלטות כבר בשנת 2021. אלא שלחיים, כהרגלם, היו תוכניות אחרות. תחילה הגיעה חופשת הלידה של לוי. בהמשך הגיעו שבעה באוקטובר והמלחמה, שהפכו את סדר היום של כולנו. הפרויקט המתין בסבלנות. כעת הוא יוצא במסגרת הלייבל Blue Zone, בהובלתו של חיים שמש.
לא כל ציפור נולדה לעוף
"מעוף", השיר הפותח, מציע את המפתח להבנת האלבום כולו. ציפור אחת מנסה להמריא, נכשלת, מתייאשת וממשיכה לנסות. עד שמגיע הרגע שבו היא אוזרת אומץ ופורשת כנפיים.
אבל עידית ברק אינה מסתפקת בסיפור על ציפור. היא משתמשת בה כדי לספר משהו עלינו. על הפחד לנסות, על הכישלון ועל הרגע שבו אנחנו מגלים כוחות שלא ידענו שקיימים בתוכנו. "אני קוראת את השורות, פנימה החוצה, מוצאת בי כנפיים, רואה אותי ציפור". ארבע השורות הללו משנות את נקודת המבט. הציפור כבר אינה רק יצור שמבקש לעוף. היא הופכת להשתקפות של האדם המתבונן בעצמו.
גם העיבוד המוזיקלי מבקש ללוות את התהליך הזה. הוא מתחיל באיפוק ומתרחב בהדרגה. גל לוי אחראית לשירה ולסינת' בס. שי ילין מפעיל את הקלידים והתכנותים. החצוצרה של עידית מינצר מוסיפה צבע אקוסטי למרקם האלקטרוני.
פחד, לילות לבנים וקצף על המים
מכאן האלבום ממשיך למחוזות פחות נוחים. "יומן לילה", הסינגל הראשון מתוכו, מתאר את הפער בין השקט בבית לבין הרעש בראש. מכירים את הרגע שבו הכול נרגע, אבל המחשבות מסרבות ללכת לישון? בדיוק לשם מכוון השיר.
ב"היער" כבר נכנס הפחד לתמונה. מה שמתחיל כיציאה תמימה לשאוף אוויר הופך לחוויה של חרדה ובהלה. היער, שבדרך כלל מסמל טבע וחופש, מקבל משמעות מאיימת. גם כאן ברק משחקת עם הדימויים המוכרים ומוציאה אותם מאזור הנוחות.
"קצף על פני המים" לוקח אותנו לכיוון אחר. פרידה, עצמאות וזיכרונות משפחתיים מתערבבים במרחב שבין הים לבין החוף. עידן אמסלם מצטרף בנגינת עוד, שמרחיבה את מנעד הכלים של האלבום. לצד הקלידים והתכנותים של ילין, העוד מציע חיבור נוסף בין מסורות מוזיקליות שונות.
כמה נשים מסתתרות באישה אחת?
את האלבום חותם "אחרת", ואולי כאן מסתתר הרעיון המסקרן ביותר. ברק מפגישה בין הדמויות השונות שאישה נושאת בתוכה לאורך חייה. האישה המנומסת והמחייכת, המורדת והבועטת, המסתגרת והחולמנית. כולן אותה אישה, אבל אף אחת מהן אינה מספרת לבדה את הסיפור השלם.
מבחינה מוזיקלית, גם כאן ההרכב מתרחב. שי ילין משלב קלידים, תכנותים, גלוקנשפיל וקולות רקע. אור שלו מצטרף בגיטרה חשמלית. כך נוצר מפגש בין צלילים אלקטרוניים לבין כלים שמביאים עמם מרקמים וגוונים אחרים.
רגע, אנחנו מכירים את שי ילין
למי שעוקבים אחר סצנת הרוק העצמאית, שמו של שי ילין אינו חדש. למעשה, כבר ביוני 2013 הזכרנו אותו כאן בבלוג. זה קרה במסגרת הסקירה שלנו לקראת אירועי הלילה הלבן בתל אביב. ילין ניגן אז בקלידים ושר קולות בלהקת הרוק המתקדם Solstice Coil. מאז הוא המשיך לפעול בהרכבים נוספים, בהם Submasq, Salvya ו־electricmonk. גל לוי מביאה עמה רקע מוזיקלי משלה, בין היתר בהרכבי Toffee Toes ו־Miss Toffee וב"פרויקט 28".
החיבור בין השניים מעניין במיוחד בשל הרקע הזה. מצד אחד, מוזיקאים שצמחו בעולם האינדי והרוק. מצד שני, שירתה האישית והמדויקת של עידית ברק. במקום לבחור במעטפת מוזיקלית מסורתית לשירי משוררים, הם פונים לשפה עכשווית יותר.
אז מה למדנו מהציפור הזאת?
יש משהו יפה בעצם הבחירה להעניק חיים מוזיקליים חדשים לשירים שנולדו על דף הנייר. שירה טובה אינה חייבת להישאר בין כריכות הספר. לפעמים דווקא הסינתיסייזר, החצוצרה או הגיטרה יכולים להציע לה נקודת מבט אחרת.
ויש כאן גם צירוף מקרים כמעט ספרותי. האלבום מספר על פחד, התמודדות ואומץ להמריא. גם הדרך שלו אל הקהל עברה לא מעט מהמורות. האם יש קשר מכוון בין הדברים? לא בהכרח. אבל קשה להתעלם מההקבלה. בסופו של עניין, "ציפור" מציע מפגש בין שלושה יוצרים, חמישה שירים ועולם שלם של רגשות. הוא מזכיר לנו שלפעמים כל מה שצריך כדי להתחיל לעוף הוא למצוא את הכנפיים שכבר נמצאות בתוכנו.
ועכשיו, תנו לציפור הזאת לעוף.
קרדיטים לאלבום
מילים: עידית ברק | לחנים: גל לוי ושי ילין | שירה: גל לוי | הפקה מוזיקלית, עיבודים ומיקס: שי ילין | מאסטרינג: ארז כספי.
נגנים אורחים: עידית מינצר – חצוצרה | עידן אמסלם – עוד | אור שלו – גיטרה חשמלית | גל לוי מנגנת גם בסינת' בס | שי ילין בקלידים, תכנותים וכלי הקשה, לצד תפקידים נוספים.
ניהול פרויקט: חיים שמש | הפקה בפועל: זואי רפפורט | ייעוץ תוכן: אורי רונן | עיצוב עטיפה: רן גרייס דיזיין | צילום יח״צ: ילון שחורי | יחסי ציבור: עודד מזרחי | לייבל והפצה: Blue Zone.

