השמש נפלה לים, אבל השבוע של שרית חדד רק מתחמם. אחרי ההכרזה על פארק הירקון, מגיע כעת שיר חדש.
חדד תחגוג שלושים שנות מוזיקה בשני מופעים גדולים. הם יתקיימו ב־16 וב־17 בספטמבר בפארק הירקון. ההפקה פתחה את הערב השני בעקבות הביקוש. אל תוך החגיגה הזאת נכנסת ״אלה״. שיר פופ מזרחי קליל, קצבי ומוכן לרחבה.
כשהשמש נופלת, אלה נדלקת
אלה עולה על מונית ונעלמת אל תוך הלילה. מוזיקה מזרחית נשמעת ברחובות, והעיר מתחילה להחליף צבעים. היא לובשת מכנסי עור שחורים ומושכת את כל המבטים. אלה רואה אותם, אבל ממשיכה בדרכה. כשהאורות כבים, היא דווקא נדלקת. כשהמוזיקה מתחזקת, היא נכנסת לעולם פרטי משלה.
שרית חדד וחבורת הכותבים אינם מסבכים את הסיפור. הם בונים דמות באמצעות כמה פרטים מדויקים.
שלושה פרפרים מקועקעים על גופה. כוסית נוספת עוזרת לה להפסיק לחשוב. השיער מתפזר, הזמן נעצר ועוד לב נשבר. אלה ממשיכה לרקוד כאילו דבר לא קרה. מאחורי הביטחון מסתתרת גם בדידות. אין לה כרגע במי להתאהב. אלא שהיא אינה מבקשת רחמים. היא בוחרת ברעש, באורות וברגע החולף.
אלה של שרית, אלה של שלום
קשה שלא לשמוע בשם השיר הד רחוק. שלום חנוך כבר שלח אלינו פעם את אלה שלו. גם שם חזר השם פעמיים בפזמון. גם שם עמדה אישה צעירה במרכז הסיפור. אצל חנוך, אלה הייתה בעצם ישראלה. דפנה ארמוני ביצעה את השיר לראשונה בשנת 1984. חנוך כתב אלגוריה על ישראל ועל תלותה בארצות הברית. אלה שלו נראתה תמימה ופגיעה.
אלה של שרית חדד מגיעה ממקום אחר. היא אינה ילדה מסכנה שמישהו צריך להציל. היא מנהלת את הרחבה ומחליטה מי יתקרב. הלבבות נשברים סביבה, והיא ממשיכה לרקוד. גם השורה ״ההיסטוריה חוזרת״ מחזקת את הקריצה. אולי מדובר במחווה, ואולי באסוציאציה מקרית. כך או אחרת, החיבור קיים באוזן הישראלית. השם אלה כבר מגיע עם פזמון משלו.
דמות דיגיטלית לעולם לילי
הקליפ נוצר באמצעות פלטפורמת בינה מלאכותית. הטכנולוגיה מעניקה לסיפור מעטפת צבעונית, מלוטשת ולא מציאותית. הבחירה מתאימה לדמות שנמצאת תמיד מעט מחוץ להישג יד. כולם מביטים בה, אך איש אינו מכיר אותה.
הקליפ אינו מבקש לתעד אישה אמיתית. הוא בונה פנטזיה סביב דמות, קצב ואווירה. במובן הזה, הטכנולוגיה משרתת היטב את השיר. אלה יכולה להיות כל אחת, או אף אחת.
שרית חדד נשארת בתנועה
שרית חדד כתבה והלחינה לצד אבי אוחיון, מתן דרור ומור אוזן. מתן דרור אחראי גם לעיבוד ולהפקה המחברת פופ עכשווי עם חום ים תיכוני. הפזמון פשוט, קליט ומבקש להצטרף מיד.
״אלה״ אינו שיר שמסכם שלושים שנות פעילות. הוא דווקא מסמן תנועה קדימה. רגע לפני פארק הירקון, חדד אינה פותחת אלבום זיכרונות. היא שולחת דמות חדשה לרחובות.
השמש כבר נפלה לים. אלה יוצאת לבלות, ושרית חדד ממשיכה לחגוג.
