יום ראשון, נובמבר 22, 2026

מיומנה רוקעת באדמה: SELAS מקבל עכשיו גם שיר משלו

שלושים שנה אחרי שנולדה, מיומנה ממשיכה לחפש קצב חדש. שיר הנושא של SELAS מחבר אדמה, שורשים, מים ואוויר אל השפה הבימתית של הלהקה. בועז ברמן כתב, הלחין והפיק, יובל גרוס שר, וגארי וינדמן וטל מלך מצטרפים בראפ.

בחודש מאי האחרון דיווחנו על SELAS, המופע החדש של מיומנה. היצירה נולדה במסגרת חגיגות שלושים שנה להקמת הלהקה. כעת מקבל העולם הבימתי הזה גם שיר נושא רשמי. השיר “SELAS” אינו תוספת מוזיקלית שנדבקה למופע לאחר מעשה. הוא צומח ישירות מתוך השפה שמניעה את SELAS. בועז ברמן כתב, הלחין והפיק אותו כחלק מהעולם המוזיקלי החדש. אותו עולם מחבר קצב, תנועה, כלי הקשה וקול אנושי. השילוב הזה נמצא בליבה של מיומנה כבר שלושה עשורים.

קודם הייתה הבמה, עכשיו מגיע השיר

כאשר נחשף SELAS בחודש מאי, ארבעה יסודות עמדו במרכז היצירה. אש, מים, אוויר ואדמה מניעים את המוזיקה ואת התנועה. המופע משלב גם כוריאוגרפיה, הומור ונוכחות אנושית חזקה. במיומנה מתארים את SELAS כחוויה רב־חושית. ארבעת היסודות הופכים שם למוזיקה, תנועה וסיפור משותף. השם עצמו מתקשר לאור ולזוהר, לצד תחושת יציבות וקרקע.

הכול מתחיל מן האדמה

המילים נפתחות באדמה שממתינה ושומעת רקיעות. עדיין אין מנגינה, אבל כבר נולד מקצב. מכאן נכנסים אל השיר חול, שורשים, גלים ואוויר. אותם יסודות שמניעים את המופע מקבלים פתאום משמעות מילולית.

האדמה איננה כאן רק אחד מארבעת יסודות הטבע. היא מקום שממנו באים ואליו אפשר לחזור. השורש מעניק אחיזה, אבל הוא גם עלול להיעקר. החול מסוגל לבנות ארמון, אך הגלים יכולים לשטוף אותו. כך עובר השיר בין יציבות, אובדן וחיפוש אחר תנועה חדשה.

בתוך כל אלה מופיעה גם בקשה פשוטה מאוד. להפוך את השחור לבהיר ולמצוא שוב את השביל. דווקא כאן השיר מתרחק מעט מעולם המופע. הוא מקבל ממד אנושי ועצמאי יותר.

כשהרגל הופכת לכלי נגינה

אחד הרעיונות היפים בשיר חוזר אל מהות מיומנה. הגוף אינו מלווה את המוזיקה, אלא יוצר אותה. הרקיעה ברגליים הופכת את האדמה עצמה לכלי הקשה. היחיד מתחיל את הפעולה, והקבוצה הופכת אותה למקצב משותף.

זה למעשה הסיפור של מיומנה כמעט מראשיתה. היא מטשטשת גבולות בין מוזיקה למחול ובין במה לקהל. הגוף משמש כלי, והתנועה הופכת לצליל. גם הטכנולוגיה וההומור נכנסים לשפה הזאת לאורך השנים. במובן הזה, שיר הנושא כמעט מתפקד כמניפסט קטן. הוא אינו רק מספר מה רואים על הבמה. הוא מסביר מה מניע אותה מבפנים.

בועז ברמן חוזר אל הבסיס

בועז ברמן עומד מאחורי היצירה הבימתית והמוזיקה המקורית של SELAS. כבר בחשיפת המופע הוא דיבר על חזרה אל הבסיס. ארבעת היסודות סיפקו נקודת מוצא לחיפוש אחר שפה חדשה. השפה החדשה לא מוותרת על הזהות שמיומנה בנתה במשך השנים. זה בדיוק מה ששומעים גם בשיר החדש. הקצב מוביל, אך אינו פועל לבדו. הקול, המילים והראפ מוסיפים שכבות חדשות למקצב. כך SELAS יכול להתקיים גם כשיר בפני עצמו.

שלושים שנה, והמקצב ממשיך

מיומנה נוסדה בשנת 1996 ובנתה מאז שפה בימתית מזוהה מאוד. מוזיקה, תנועה, תיאטרון והומור נפגשו אצלה בלי צורך בתרגום. שלושים שנה אחר כך, SELAS אינו מבקש למחוק את השפה הזאת. הוא מחפש להחזיר אותה אל ארבעה כוחות בסיסיים. האש מספקת אנרגיה, המים מעניקים זרימה, והרוח מניעה. האדמה מעניקה לכל אלה מקום לעמוד עליו.

המופע ממשיך לרוץ בישראל בחודשים הקרובים. אתר מיומנה מציג את SELAS כחלק מרכזי מלוח המופעים הנוכחי.

הכי חדשים

קרולינה שרה אהבה לארץ שלא נותנת מנוחה

אהבה לא פשוטה יש אהבות שלא צריך להסביר. יש אהבות שדורשות מאיתנו להתאמץ, להתווכח, לכעוס ולפעמים גם לבכות....

פסטיבל אשדודשירה – אשדוד קוראת בין השורות: הסיפורים שמאחורי השירים

יש שירים שכולנו מכירים בעל פה. יש שירים שמחזירים אותנו לילדות, לאהבה הראשונה או לרגע שכבר שכחנו....

ד"ר סטריינג'לאב: קובריק הטיל את הפצצה, הקאמרי הפעיל את הנפץ

הייתה לי ציפיה למחזה "דר סטריינג'לאב" בעקבות סרטו של סטנלי קובריק, לפני שנה הכריזו בקאמרי על העבודה...

עומר אדם מכשיר את זאפה. והשבת יוצאת לחופשה

משהו זז בעולם המסעדנות בשיחה שקיימתי הבוקר עם אדם שמכיר היטב את עולם המסעדנות המקומי, הוא הפנה את...

ציפור אחת, חמש כנפיים

יש ציפורים שממריאות מיד. אחרות זקוקות לכמה ניסיונות, קצת אומץ והרבה סבלנות. במקרה של גל לוי ושי...

תהילה נקב מוציאה צו הדחקה, אבל לא סותמת את הפה

הכול בחוץ, כולל הכביסה המלוכלכת תגידו, מה עושים כשיש יותר מדי שלדים בארון? תהילה נקב כנראה החליטה להוציא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

ארבעה ימים, עשרה מופעים: הג'אז הישראלי יורד אל היסוד

יש משהו משמח בהחלטה לסיים את השנה דווקא עם ג'אז. לא עוד מרוץ אחר הלהיט הבא, אלא...

החברים של נטאשה שוב יחד, והפעם על במת פרסי אקו"ם

יש משהו סמלי, כמעט מתבקש, בהחלטה להעניק השנה פרסי מפעל חיים לארקדי דוכין ולמיכה שטרית. שני מוזיקאים...

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...