לפעמים אתה פוגש שיר חדש ומיד מבין שהסיפור שלו התחיל הרבה קודם. במקרה של שרון חזיז ואורי בנאי מדובר בכמה עשורים טובים. הרבה לפני האולפן, הרבה לפני הסינגל והרבה לפני ״רק אני ואת״. הם הכירו עוד בחטיבת הביניים, גדלו באותה סביבה תל אביבית ונפגשו לאורך הדרך. עכשיו, סוף סוף, גם הקולות נפגשים.
וכאן קשה מאוד להתאפק עם משחק המילים המתבקש. זה באמת היה רק עניין של זמן.
הזמן עשה את שלו
חזיז ובנאי נמנים עם אותו דור שצמח לתוך התרבות הישראלית של שנות התשעים. שניהם עברו בלהקות הנוער של תל אביב. שניהם מצאו את עצמם גם בסדרה ״עניין של זמן״. מאז החיים לקחו אותם למסלולים שונים, אבל הדרכים המשיכו להצטלב.
דווקא עכשיו מגיע הדואט הראשון שלהם. לא אחרי תכנון ארוך ולא במסגרת מפגש נוסטלגיה מלאכותי. החיבור קיבל דחיפה בעקבות המפגש עם רון ביטון בתוכנית ״פאוור קאפל, זוג מנצח״. משם הדרך המשיכה אל המוזיקה ואל ״רק אני ואת״.
אבל אותי מעניין דווקא מה שקורה כאשר לוחצים פליי. השיר לא מנסה להכריז על עצמו כאירוע היסטורי. הוא פשוט מתחיל לספר סיפור קטן על זמן גדול. השנים חולפות, האנשים משתנים, אבל משהו מהעבר מסרב להיעלם.
אלבום התמונות נפתח
הטקסט של ״רק אני ואת״ בנוי כמעט כמו דפדוף באלבום ישן. לילות לבנים, חוף בדרום אמריקה, ערסל, חול ושני אנשים. אין כאן דרמה גדולה. יש זיכרונות שמקבלים פתאום צבע מחדש.
וזה בדיוק המקום שבו החיבור בין חזיז לבנאי מתחיל לעבוד באמת. אי אפשר להתעלם מההיסטוריה שלהם כאשר הם שרים על שנים שחלפו. השיר אולי מספר על זוג אחר. החיים הפרטיים שלהם אינם העניין כאן. ועדיין, הידיעה שהם מכירים כמעט חיים שלמים משנה את ההאזנה. פתאום משפט שעוסק בזמן נשמע קצת אחרת, פתאום החזרה אל מישהו מוכר מקבלת עוד שכבה. והפזמון הקטן, שחוזר על ״רק אני ואת״, אינו זקוק להרבה יותר.
בלי להעמיס על הרגע
יש כאן גם החלטה נכונה לא להפוך את המפגש לתחרות ווקאלית. שרון חזיז לא צריכה להוכיח דבר. גם אורי בנאי לא מגיע כדי לבצע פעלולים. השניים פשוט מניחים את הקולות זה לצד זו.
ערן גולדברג, שאחראי לעיבוד ולהפקה המוזיקלית, משאיר להם מספיק מקום. ההפקה עוטפת את השיר ולא נלחמת בו. אבנר טואג מוסיף את הגיטרות, והכול נשאר במרחב נעים ופשוט. על המילים והלחן חתומים רון ביטון, ערן גולדברג, שרון חזיז ואורי בנאי. מדובר ביצירה משותפת ולא בחיבור של שני מבצעים לשיר מוכן. הפרט הזה חשוב, משום שהשיר נשען כולו על תחושת הזיכרון וההיכרות.
אז למה דווקא עכשיו?
שרון חזיז מספרת על החיבור: ״לפעמים שיתוף הפעולה שנראה הכי טבעי הוא דווקא זה שמחכה הכי הרבה זמן לרגע הנכון. אורי ואני מכירים עוד מחטיבת הביניים, עברנו לא מעט תחנות בחיים ובקריירה, נפגשנו שוב ושוב לאורך השנים, אבל אף פעם לא יצא לנו לשיר יחד. אז הנה, יש דברים שפשוט צריכים להבשיל… ואני שמחה שהרגע הזה הגיע״.
אורי בנאי מוסיף: ״אנחנו מכירים כל כך הרבה שנים, ודווקא עכשיו המוזיקה חיברה בינינו בדרך חדשה. יש משהו מיוחד בלשיר עם מישהי שמכירה אותך עוד מלפני שכל הסיפור התחיל. אחרי כל כך הרבה שנים של חברות, זה היה רק עניין של זמן עד שהקולות שלנו ייפגשו. כנראה שיש חיבורים שצריכים לחכות לרגע הנכון. עם שרון זה הרגיש בדיוק ככה״.
ואולי זה כל הסיפור של ״רק אני ואת״. לא קאמבק. לא איחוד. גם לא מפגש שנועד ללחוץ בכוח על כפתור הנוסטלגיה. שני אנשים שמכירים המון שנים הגיעו סוף סוף אל המיקרופון יחד. לפעמים הדברים הכי מתבקשים צריכים לקחת את הזמן.
