ישנם אנשים שהקול שלהם אינו נשמע תמיד ברמקול, אבל הם קובעים לא מעט ממה שיישמע בו. גלעד בן-ש"ך היה בדיוק אחד מהם. היום, גלעד הלך לעולמו בגיל 85. הוא היה איש רדיו, עורך מוזיקלי, פזמונאי ומלחין. לאורך עשרות שנים הוא חיבר בין השידור לבין הזמר הישראלי, והשתייך לדור שבנה כאן תרבות מוזיקלית דרך הרדיו.
המאזינים לא תמיד ידעו מי בחר את השיר הבא. הם גם לא תמיד הכירו את האדם שישב מאחורי רצף השידור. אבל במשך שנים, עורכים מוזיקליים היו הרבה מעבר למפעילי תקליטים. הם קבעו כיוון, פתחו דלתות, העניקו לשירים הזדמנות והפכו את הרדיו למקום שממנו יצאו גילויים מוזיקליים. בן-ש"ך השתייך בדיוק לדור הזה.
האיש שהיה שם כשרשת ג' נולדה
ביוני 1976 עלתה רשת ג' לאוויר, לתוך עולם מוזיקלי ישראלי שהשתנה במהירות. רוק, פופ, זמר עברי ומוזיקה בינלאומית חיו אז זה לצד זה. הרדיו שימש מקור מרכזי לגילוי מוזיקה חדשה, והשפעתו על טעם הקהל הייתה עצומה.
בן-ש"ך נמנה עם האנשים המרכזיים שהיו מעורבים בהקמת הרשת. באותה תקופה הוא מילא תפקיד ניהולי במחלקת הבידור של קול ישראל. מתוך העמדה הזאת הוא היה שותף לעיצוב אחד מגופי השידור המשמעותיים בישראל.
רשת ג' הפכה במהירות לבית עבור דורות של מאזינים. היא גם הפכה לחלון ראווה של תקליטים, אמנים וסגנונות חדשים. מי שרצה לדעת מה קורה במוזיקה פתח את הרדיו. לפעמים שיר אחד, ששודר בזמן הנכון, יכול היה לשנות קריירה שלמה. בן-ש"ך היה חלק מהמערכת שידעה לעשות בדיוק את זה.
דור של עורכים שבנה שפה לרדיו
רשת ג' של אותן שנים לא נשענה על קול אחד או על טעם מוזיקלי יחיד. סביב התחנה פעלו עורכים ושדרנים שהביאו עולמות שונים, ולעיתים גם מנוגדים. רות כידן, מנחם גרנית, בני דודקביץ', שמעון פרנס, טוני פיין ואחרים יצרו יחד פס קול רחב. כל אחד מהם פתח דלת אחרת אל המוזיקה.
בן-ש"ך פעל בתוך המערכת הזאת מעמדת השפעה משמעותית. הוא היה שותף לעיצוב הקווים, לבניית התוכניות ולמרחב שניתן לעורכים. כך יכלה רשת ג' לנוע בין זמר עברי, מצעדים, פופ, רוק וצלילים חדשים. לא במקרה היא הפכה לתחנה שעיצבה הרגלי האזנה של דור שלם.
לפני הפלייליסט היה עורך
היום האלגוריתם יודע להציע לנו שירים. אז היה שם בן אדם. עורכי הרדיו הכירו את החומרים, חיפשו תקליטים חדשים, עקבו אחרי אמנים ובנו רצף. מאחורי כל תוכנית טובה עמדה מחשבה של אדם, לא נוסחה מתמטית.
בן-ש"ך השתייך לעולם הזה. הוא ידע שרדיו טוב אינו רק אוסף שירים. הוא גם שיחה עם המאזין, לפעמים אפילו בלי מילים. בחירה נכונה הייתה יכולה להוביל מאזין ממקום אחד לאחר ולפתוח בפניו עולם חדש.
זו הייתה תקופה שבה הרדיו לא רדף אחרי המאזין. המאזין הגיע אליו כדי ללמוד, לגלות ולהתאהב במשהו שלא הכיר קודם.
אבל גלעד בן-ש"ך לא רק בחר שירים
מאחורי איש הרדיו הסתתר גם יוצר. בן-ש"ך כתב והלחין שירים כבר בשנות השישים, וחלקם נכנסו אל תוך הזמר הישראלי. אחד הבולטים שבהם הוא "לכל אדם כוכב".
בן-ש"ך כתב והלחין את השיר בשנת 1967. אילן ואילנית ביצעו אותו בראשית דרכם המשותפת. השיר הפך לאחד מאותם שירים שנשארו בזיכרון לאורך שנים, גם כשהזמן המשיך הלאה.
הכותרת עצמה מקבלת היום משמעות נוספת. "לכל אדם כוכב" מדבר על האדם ועל אותו אור פרטי שמלווה אותו. אין צורך להעמיס על המילים פרשנות חדשה. מספיק להאזין להן היום ולתת להן לעבוד.
אילנית, זיכרון משפחתי ורומנסה ספרדית
הקשר של בן-ש"ך עם אילנית המשיך גם בשירים נוספים. בשנת 1970 הקליטה אילנית את "יום של חידות". בן-ש"ך כתב את המילים לזכר אביו, יהודה בן-ש"ך. הלחן נשען על רומנסה ספרדית המזוהה גם עם הגיטריסט נרסיסו ייפס.
כך התחבר סיפור משפחתי מקומי למנגינה אירופאית מוכרת. אילנית העניקה למילים חיים חדשים בזמר הישראלי. בן-ש"ך כתב גם את "שב אני אליך", שהוקלט בידי אילן ואילנית בשנת 1967.
לצד השירים האלה מופיעות יצירות נוספות שלו, ובהן "רגע אחד", "יום גשם", "בובת קש", "ליל כלולות", "דפי יומן", "ירקינה" ו"יום יום ים". הרשימה הזאת מספרת סיפור רחב יותר. בן-ש"ך לא רק שידר מוזיקה. הוא גם השתתף ביצירתה.
מהרדיו אל ספרי הזמר
העיסוק שלו בזמר הישראלי לא נעצר ליד המיקרופון. בן-ש"ך עסק גם בשימור השירים ובהנגשתם לדורות הבאים. יחד עם גיל אלדמע ואמנון שילוני הוא ערך את "ציוניוני הדרך – שירים שהיו ועודם". האוסף איגד מאות שירים מתקופות שונות. הוא שימש לא רק שירון, אלא גם מסמך תרבותי. בתוכו אפשר לראות כיצד שירים הפכו לזיכרון משותף ולחלק מהזהות המקומית.
בהמשך חבר בן-ש"ך שוב לאמנון שילוני. השניים הוציאו גם את "זמר זמר לך". שני הפרויקטים האלה מלמדים משהו חשוב עליו. הוא לא הסתפק ברגע שבו שיר עלה לשידור. עניין אותו גם מה יישאר ממנו אחרי שהשידור יסתיים.
כשהרדיו ידע לבנות זיכרון
בעידן הסטרימינג אפשר להגיע כמעט לכל שיר בתוך שניות. דווקא משום כך קשה לפעמים להבין את כוחו של הרדיו ההוא. תחנה יכלה להפוך שיר לאירוע. עורך יכול היה לפתוח דלת לאמן חדש. תוכנית אחת הייתה שולחת מאזין לחפש תקליט בחנות ביום למחרת.
גלעד בן-ש"ך חי ופעל בתוך התקופה הזאת. הוא לא עמד ליד פס הקול הישראלי. הוא היה אחד האנשים שעזרו להרכיב אותו.
גם עבודתו באוספים מוזיקליים המשיכה את אותה תפיסה. בשנות התשעים הוא השתתף גם בעריכת אוספים שחזרו אל להיטי העבר. שוב חזרה אותה פעולה בסיסית – לבחור, לסנן ולספר תקופה דרך שירים.
כוכב אחד כבה, השירים נשארים
היום נפרדים מגלעד בן-ש"ך. האיש שכתב שירים גם ידע כיצד לגרום לאחרים להישמע. הוא חיבר בין יצירה, עריכה, שידור וזיכרון. בכך הוא השאיר חותם עמוק יותר מרשימת תפקידים.
עשרות שנים חלפו מאז ימיה הראשונים של רשת ג'. הרדיו השתנה, הטכנולוגיה התחלפה וגם הרגלי ההאזנה נראים אחרת. אבל השירים שבן-ש"ך כתב, טיפח ושידר עדיין נמצאים כאן. חלקם חיים בתקליטים ובארכיונים. אחרים נשארו אצל מי שהאזינו לרדיו בזמן אמת.
ולפעמים זה כל הסיפור. אדם הולך, והשיר ממשיך להתנגן.
