ישנן מילים שקל מאוד לומר וקשה הרבה יותר לממש. "שותפות" היא אחת מהן. בתיאטרון אלמינא ביפו החליטו הפעם לא להסתפק בהצהרות, אלא להכניס את המילה הזאת אל חדר החזרות. לתת לה גוף, קול, קצב, צבע וגם שתי שפות. כך נולד "דואט", פרויקט חדש שמפגיש אמנים יהודים וערבים ליצירה משותפת. לא זה לצד זה, אלא ממש יחד.
בערב הבכורה, שיתקיים ב-29 בספטמבר בתיאטרון אלמינא בנמל יפו, יעלו שלוש יצירות מקוריות ובינתחומיות. כל אחת מהן נולדה מתוך מפגש בין אנשים שמגיעים מרקעים, דורות, שפות ותחומי יצירה שונים. בסופו של הערב תוכרז גם היצירה המצטיינת של הפרויקט.
לא לדבר על שותפות – ליצור אותה
זה אולי לב העניין כאן. "דואט" אינו ערב שמבקש להסביר לקהל כיצד יהודים וערבים יכולים לעבוד יחד. הוא בודק מה קורה כאשר פשוט מושיבים אותם באותו חדר ומבקשים מהם ליצור.
המפגש הזה מתחיל במקום שבו בדרך כלל נגמרות הסיסמאות. צריך לבחור חומר. להסכים. להתווכח. להקשיב. לוותר לפעמים. להתעקש בפעמים אחרות. ובעיקר למצוא שפה חדשה שאינה שייכת לחלוטין לאף אחד מהצדדים.
הפרויקט זכה לתמיכת מפעל הפיס במסגרת הקול הקורא "יש לי רעיון". הוא מחבר בין תיאטרון, מחול, מוזיקה, שירה, אמנות חזותית וספוקן וורד. כל צמד או הרכב קיבל זמן לפתח יצירה עצמאית שמחברת בין העולמות שמהם הגיעו.
HAWA – אוויר שעובר בין שפות ותרבויות
היצירה המוזיקלית HAWA, כלומר "אוויר" בערבית, לוקחת את רעיון החיבור אל תוך המוזיקה עצמה. מסורות שונות מהלבנט נפגשות כאן באופן טבעי עם שירים בעברית, ערבית, אנגלית וספרדית.
במרכז ההרכב עומדים מרי מנסא בשירה, עידן טולדנו בגיטרה ובעוד, יוהנה ריטמולר בכינור מזרחי ונועה וקס בכלי הקשה. כל אחד ואחת מהם מביאים עולם מוזיקלי אחר. החיבור ביניהם מייצר מרחב שבו הגבולות בין מזרח למערב, בין מסורת לעכשוויות ובין שפה לשפה מתחילים להתרכך.
טולדנו, מוזיקאי, מלחין, מעבד ומפיק, פועל לאורך שנים בדיוק באזור הזה. הוא משלב מסורות מזרחיות ומערביות, מנהל את מקהלת הנשים הערבית-יהודית "ראנה" ופועל גם בהרכבים רב-תרבותיים נוספים. ריטמולר מביאה אל הבמה את עולם המקאם והמוזיקה העיראקית, ואילו וקס מוסיפה את השכבה הקצבית, כולל ניסיון רב בתיפוף גוף ובפרויקטים המחברים מוזיקאים מקבוצות שונות.
רחוב 60 – יפו נפרמת ונארגת מחדש
ביצירה "רחוב 60" נפגשים הספוקן וורד ואמנות האריגה המסורתית. יהונתן קונדה ויוסרא עאשור מגיעים מדורות, שפות ועולמות שונים, ובמהלך העבודה בנו קשר אנושי שממנו צמחה היצירה.
דרך הסיפור האישי שלהם נפתחת גם יפו עצמה. עיר שחיה כבר שנים בין עברית לערבית, בין זיכרון להווה, בין סיפורים פרטיים להיסטוריה גדולה בהרבה. האריגה כאן אינה רק טכניקה אמנותית. היא הופכת לדימוי. חוטים שנפגשים, מסתבכים, נפרדים ושוב נקשרים.
את היצירה ביים מתן שביט.
הכול על השולחן – גוף, קו ומפגש
היצירה השלישית, "הכול על השולחן", מפגישה בין רקדנית לציירת. דועא בסיס ומאור פייט יוצרות יחד שפה שנעה בין תנועה לציור, בין ערבית לעברית ובין תחרות לשיתוף פעולה.
היצירה אינה מנסה לטשטש את ההבדלים ביניהן. להפך. היא בודקת אם אפשר להגיע לקרבה דווקא דרך השוני.
על הדרמטורגיה והבימוי חתומה ניצן נוימן, ועל המוזיקה ירין אבו חמד.
מיפו יוצאת הבמה המשותפת
תיאטרון אלמינא, שהקימו נורמן עיסא וגדעונה רז, פועל כבר שנים מתוך תפיסה דו-לשונית ורב-תרבותית. "דואט" לוקח את הרעיון הזה צעד נוסף. במקום להסתפק ביצירה שמוצגת בפני קהלים שונים, הוא מחבר את האמנים כבר בנקודת ההתחלה.
עיסא ורז מנסחים זאת היטב. מבחינתם, שותפות אמנותית אינה נוצרת מהצהרות. היא נולדת מעבודה, מהקשבה, מחילוקי דעות ומהנכונות להיכנס לעולמו של אדם אחר. מטרת "דואט" הייתה לאפשר לאמנים ליצור יחד משהו שאיש מהם לא היה יכול ליצור לבדו.
ואולי דווקא בימים שבהם כל משפט הופך מיד למחנה, לכל עמדה ולכל גבול, יש משמעות מיוחדת לערב כזה. בלי נאומים גדולים ובלי הבטחות לתיקון העולם. רק במה, אמנים, שתי שפות והרצון לבדוק מה קורה כשהן מפסיקות להתחרות ומתחילות להקשיב זו לזו.
איפה, מתי וכמה?
יום שלישי, 29 בספטמבר 2026 – תיאטרון אלמינא, נמל יפו
19:00 – קבלת פנים חגיגית בנוכחות האמנים והאורחים
19:30 – הצגת שלוש היצירות
כרטיס משולב לשלוש היצירות – 150 שקלים.
למחזיקי דיגיתל – 69 שקלים.
