בתוך כל הרוע שהעולם מבקש לעטוף את ישראל ותרבותה, מגיע כעת גם אור זהוב. המדליה שהוענקה לאנה סגל שולחת מכאן מסר מוזיקלי אחר. התרבות הישראלית ממשיכה ליצור, לנגן, להלחין ולנוע בעולם.
אלבומה "24 פרלודים לפסנתר" זכה במדליית זהב בתחרות EIMA. מדובר ב-European International Music Awards, במסגרת מחזור קיץ 2026. האלבום זכה בקטגוריית אלבום הסולו הקלאסי הטוב ביותר לפסנתר. הפסנתרנית הבינלאומית פולינה ריסקין מבצעת את כל יצירות האלבום.
עבור סגל מדובר גם ברגע ישראלי מובהק. היא אינה מסתירה את ההתרגשות מההכרה שהגיעה מעבר לים.
"התרגשתי לשמוע על זכייתי", אומרת סגל. היא גם מדגישה את תרומתה של פולינה ריסקין לאלבום. מבחינתה, לזכייה הזאת יש משמעות נוספת בתקופה הנוכחית. "אני מאושרת לייצג את ישראל בימים לא פשוטים אלו", היא אומרת.
24 פרלודים, פסנתר אחד ועולם שלם
"24 פרלודים לפסנתר" אינו רק אוסף של יצירות קצרות. סגל בנתה כאן מסע מוזיקלי בין דורות, סגנונות וזיכרונות. הפסנתר משמש אותה כמעין מכונת זמן מוזיקלית. באך, רחמנינוב, סקריאבין ושוסטקוביץ' מרחפים מעל הפרויקט כמקורות השראה. סגל אינה מנסה להעתיק אותם או להישען עליהם. היא מנהלת איתם שיחה מתוך השפה המוזיקלית שלה.
כל פרלוד נושא עולם קטן משלו. חלקם זוכים גם להקדשה אישית למלחין מסוים. לפעמים מדובר ביוצר שסגל פגשה דרך המוזיקה בלבד. במקרים אחרים נוצר גם קשר אישי. בין ההקדשות נמצאים ראוול, פרוקופייב, גריג, באך, ברהמס ושוברט. גם דייב ברובק וגיה קנצ'לי נכנסים למסע הזה. מקום מיוחד מקבל פרופ' עמי מעייני. הוא היה המורה של סגל לקומפוזיציה בירושלים.
כל המחזור כולו נושא גם הקדשה נוספת. סגל הקדישה את 24 הפרלודים לחברה רוברט פנטון. כך מקבל הפרויקט כולו מעטפת אישית נוספת.
כשהעבר פוגש פסנתר עכשווי
הפרלוד תמיד היה יצור מוזיקלי מסקרן. הוא יכול להופיע כרגע קצר, אבל להכיל עולם שלם. אין בו הרבה זמן להסברים ולהקדמות. צריך להיכנס אל הצליל כמעט מיד. צריך לומר משהו ולצאת לפני שהרגע מתפוגג. סגל משתמשת בדיוק במתח הזה לאורך האלבום.
יש כאן יצירות שנמשכות דקות ספורות. אחרות חולפות כמעט לפני שהספקנו להתיישב בתוכן. דווקא הקיצור מעניק להן אופי חד וממוקד. ריסקין מחברת את כל הרגעים הללו באמצעות הפסנתר. היא עוברת בין איפוק, דרמה, רכות ועוצמה. הקו שלה מחזיק יחד את המסע כולו.
ירון אלדמע טיפל בהקלטה, בסאונד ובמיקס. האלבום יצא ב-4 בפברואר 2025. כעת מגיע אליו גם החותם הזהוב של התחרות האירופית.
הדרך מאוקראינה לירושלים
הסיפור של אנה סגל מתחיל באוקראינה. היא החלה ללמוד פסנתר וקומפוזיציה כבר בגיל חמש. המוזיקה הפכה במהירות לדרך החיים שלה. בהמשך למדה פסנתר ומוזיקולוגיה. לאחר מכן המשיכה אל האקדמיה הלאומית על שם צ'ייקובסקי באוקראינה. שם העמיקה את לימודי המוזיקולוגיה והקומפוזיציה. לאחר עלייתה לישראל המשיכה את המסלול בירושלים. היא למדה באקדמיה למוזיקה ולמחול. שם השלימה תארים בקומפוזיציה בהדרכת פרופ' עמי מעייני.
מאז היא שולחת את היצירות שלה לעולם. תזמורות, אנסמבלים וסולנים מבצעים אותן במדינות רבות. סגל אינה נשארת בתוך מסגרת מוזיקלית אחת. היא כותבת מוזיקה סימפונית וקאמרית. היא יוצרת גם לסולנים, למקהלות ולתזמורות. בתוך הרשימה נמצאות גם יצירות קוליות ופרויקטים בימתיים.
מברלין ועד ירושלים
יצירותיה של סגל כבר הגיעו לבמות משמעותיות בעולם. התזמורת הסימפונית של ברלין ניגנה מיצירותיה. ליאור שמבדל ניצח עליה בפילהרמונית של ברלין. גם London Mozart Players ביצעה את המוזיקה שלה. בישראל פגשה יצירתה כמה מהתזמורות המרכזיות.
ברשימה נמצאות התזמורת הקאמרית הישראלית והתזמורת הסימפונית ירושלים. גם סימפונט רעננה ניגנה את יצירותיה. תזמורת הבמה הישראלית הצטרפה למסלול הזה.
סגל עבדה גם עם הרכבים וגופים מעבר לים. ביניהם Film Scoring Budapest ו-Film Orchestra Budapest. גם גופים מוזיקליים מארצות הברית נכנסו לרשימה. הדרך הזאת לא התחילה עם האלבום הנוכחי. כבר בשנת 2009 זכתה יצירתה "אוברטונים ללילה" בפרס ראשון בקוריאה. הפסטיבל המקומי למוזיקה מודרנית גם הציג את היצירה.
שנתיים לאחר מכן הגיעה "קברט מקבת'". דני אנרליך ביים את היצירה. היא עלתה בפסטיבל האמנות הניסיונית בתל אביב. סגל זכתה גם במלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל. היא חברה באקו"ם ובאיגוד הקומפוזיטורים הישראלי.
אור זהוב בתוך ימים אפורים
אפשר להתייחס לזכייה הזאת כאל עוד פרס מוזיקלי. אפשר גם להביט עליה קצת אחרת. מוזיקה אינה עוצרת מלחמות ואינה מעלימה את הרוע. היא גם אינה יכולה לפתור את המציאות שסוגרת עלינו. אבל היא יודעת להכניס לתוכה צליל אחר.
במקרה הזה מדובר בצליל ישראלי שמגיע לבמה בינלאומית. הוא עושה זאת באמצעות פסנתר ו-24 יצירות קצרות. עכשיו הוא חוזר הביתה כשהוא נושא איתו מעט זהב. ובתוך התקופה הזאת, גם מעט אור מוזיקלי אינו דבר מובן מאליו.
קרדיטים:
לחנים – אנה סגל
פסנתר – פולינה ריסקין
