בפתח חודש מאי, המשכן לאמנות עין חרוד פותח שער לארבע תערוכות חדשות. כל אחת מהן נוגעת בשאלה אחרת של מבט, גוף, זיכרון וקהילה. יחד הן יוצרות מהלך רחב על אמנות ישראלית עכשווית והיסטורית. זהו רגע של מפגש בין דורות, בין שפות, ובין קצוות רגשיים ורעיוניים.
החלל כולו נע בין הסתרה לגילוי, בין אינטימי לציבורי. הצופה נע בתוכו כמו בתוך סיפור שמתפרק ונבנה מחדש. יש כאן עבודות שמבקשות לחשוף, ויש כאלה שמעדיפות לרמוז. המתח הזה מחזיק את התערוכות יחד ופותח פתח לקריאה אישית.
לפני מי – אמנות ישראלית מאחורי הפרוכת
התערוכה הקבוצתית שאצר ידידיה גזבר יוצאת מתוך מושג הפרוכת. לא כאובייקט דתי בלבד, אלא כרעיון. הפרוכת כאן היא מחיצה, שער, וגם פיתוי. היא מסתירה ומגלה באותו רגע. העבודות נעות בין ישיר למרומז. חלקן משתמשות בשפה חזותית מוכרת. אחרות בוחרות בדרך עקיפה. כולן מחזיקות את אותו עיקרון כפול. כיסוי הוא גם הגנה, אך גם הרחקה. המתח הזה נבחן דרך מערכות יחסים, וגם דרך הקשר חברתי ופוליטי. הפרוכת מופיעה כסמל לשבר, אך גם כהזדמנות למפגש. מתוך ריבוי הקולות עולה שאלה פשוטה אך חדה. לא מול מה אתה עומד, אלא לפני מי.
תערוכה זוגית – יהושע ובתיה גרוסברד
אבי לובין מפגיש לראשונה בין גופי העבודה של יהושע ובתיה גרוסברד. זוג אמנים שפעלו יחד, אך נשמעו אחרת לגמרי. שניהם נולדו בפולין והגיעו לארץ ערב המלחמה. כאן התגבשה שפתם האישית. ציוריו של יהושע נעים מהאפל אל האור. הצבע מצטמצם והצורה מתפרקת. הוא עובר מנוף למקטעים של קירות וחלונות. הדמויות נעדרות, אך הנוכחות מורגשת. בתיה הולכת בכיוון אחר. היא נעה מפיגורטיבי למופשט. הקו מתחלף בכתם. השחור לבן מתפוצץ לצבעים עזים. יש בה הדהוד של האקספרסיוניזם האמריקאי. הפער בין השניים בולט, אך גם הקירבה. זו תערוכה על זוגיות אמנותית. על חיים משותפים ושפות שונות.
רחם קולקטיבית
אדוה דרורי יוצרת מיצב שמבקש להחזיר את הגוף למרכז. הפעולה מתחילה בחוץ ונמשכת פנימה. שלוש עבודות ליבוד נוצרו יחד עם הקהילה. מגע, מים וצמר מתחברים לפעולה אחת. התהליך הפיזי יוצר קשר. החומר משתנה ונבנה מחדש. גם המשתתפים עוברים תהליך דומה. יש כאן הזמנה למגע ולקרבה. בתוך החלל נוצרת סביבה עוטפת. אוהלים, כריות ומשטחים רכים. הכל מרגיש כמו מקום לנשום בו. מרחב שמאפשר להיות, לבד וביחד. על רקע מציאות מורכבת, דרורי מציעה אלטרנטיבה. דיאלוג במקום ניכור. אמפתיה במקום ריחוק. האמנות כאן פוגשת קהילה וגוף באותה נשימה.
בעיה קטנה
נבאא פוואז מציגה מיצב פיסול וידאו אישי וישיר. היא נוגעת בנושא שלא מדובר. בעיה גופנית שנשארת בשקט, ולכן גדלה. העבודה נבנתה במיוחד לחלל. היא משלבת חומר ודימוי נע. יחד הם יוצרים תחושת חוסר נוחות מכוונת. הצופה נדרש להישיר מבט. פוואז עוסקת בהסתרה ובהדחקה. היא מציעה פעולה פשוטה אך לא קלה. לדבר. לשבור את השתיקה כדי לאפשר ריפוי. הזהות שלה כאישה מוסלמית דתיה מוסיפה שכבה נוספת של מורכבות.
לבוא, לראות, להיות חלק
ארבע התערוכות הללו מציעות מסע אחד. מסע בין גבולות, בין גופים ובין קולות. זהו מפגש שמבקש מהצופה להיות נוכח, לא רק לצפות.
המשכן לאמנות עין חרוד מזמין את הציבור להיכנס פנימה. להאט את הקצב ולהקשיב. לפגוש אמנות שמבקשת לגעת, לשאול ולפתוח. זו הזדמנות לראות את האמנות הישראלית כשהיא חיה, נושמת ומדברת בקולות רבים.
מידע נוסף אודות המשכן והתערוכות, יש אפשרות להירשם להסעה מאורגנת לפתיחה, כל המידע כאן
