שני מסלולים, מטרה אחת בין הבטחות מלמעלה לפעולה מהשטח
עולם התרבות הישראלי נמצא כבר שבועות בקיפאון מוחלט. אולמות סגורים, הופעות מבוטלות. פועלי במה, נגנים, טכנאים ואנשי הפקה נותרו ללא מקור פרנסה. בתוך הריק הזה מתפתחים שני מסלולים שמבקשים להתמודד עם המשבר. האחד פועל במסדרונות השלטון, השני צומח מתוך השטח.
מצד אחד ניצב יוני פיינגולד, ראש איגוד תעשיית התרבות והבמה ומנהל קבוצת ההפקות To Mix, שבחר לפעול בזירה הממסדית. בפגישה עם שר התרבות מיקי זוהר הציגו נציגי האיגוד תמונת מצב קשה במיוחד. תעשייה שלמה נמצאת באפס פעילות כבר חודש, דווקא בשיא עונת האירועים של פורים, פסח ולקראת יום העצמאות.
כפי שהובא לידיעתנו, נציגי האיגוד דרשו שורה של צעדים מידיים וברורים. הזרמת תזרים ומקדמות, שמירה על תקציבי רשויות מקומיות, פתרונות ביטוחיים לעתיד, וגם יוזמת הזנקה שתחזיר את התחום לפעילות. השר מצדו הבטיח לפעול ולסייע ואף לשמש קול עבור אנשי התעשייה מול משרד האוצר .
אלא שבין דרישות ברורות להבטחות כלליות נפער פער מוכר. התקציבים כבר חולקו וסדרי העדיפויות נקבעו. לא בטוח שעולם התרבות נמצא במקום שמאפשר שינוי מהיר. אנשי התעשייה מכירים היטב את קצב קבלת ההחלטות. הם יודעים שלא כל הבטחה מתורגמת לפעולה, ובוודאי לא בזמן שנדרש כדי למנוע קריסה.
ובתוך כך מתפתח מסלול נוסף.
מהשטח אל השטח
בזמן שהשיח מתנהל סביב שולחנות דיונים, במועדון בארבי בנמל יפו מתרחש משהו אחר לגמרי. שאול מזרחי, בעל המועדון, לא חיכה. הוא היה מהראשונים שהשמיעו קול זעקה ברשתות, ואז עבר מיד למעשים.
יחד עם אור דוידסון, מנהל אמנים ואמרגן, הוא הקים פרויקט סיוע ישיר לעובדי התעשייה. לא מתווה ולא ועדה. פעולה מיידית. איתור מי שזקוק, לצד פנייה למי שיכול לתת. כסף, מצרכים ותרומות. כל מה שיכול להפוך לארוחה על שולחן.
בימים אלו המועדון משמש מוקד פעילות אינטנסיבי. מתנדבים מגיעים בזה אחר זה. הם ממיינים, אורזים ומרכיבים סלי מזון לסייע בליל הסדר לאלו הזקוקים לכך. חלק מהמצרכים מגיעים מתרומות, אחרים נרכשים ביוזמות פילנתרופיות. הכל מתנקז למטרה אחת. שאנשי הבמה לא יישארו בלי אוכל.
התמונות שצילמה אורית פניני מתוך המקום מספרות את הסיפור כמו שהוא. קהילה שמתגייסת, אנשים שעובדים בלי הפסקה, ודחיפות שלא מחכה לאישורים.
צילום וידאו אורית פניני
לא תחרות אלא מציאות כפולה
חשוב להבהיר. אין כאן תחרות בין המסלולים. להפך. אלו שני נתיבים שמבקשים להגיע לאותה מטרה. המסלול של פיינגולד פועל במקום שבו מתקבלות החלטות. הוא מנסה לקדם פתרונות רחבים שיחזיקו את התעשייה גם בהמשך. המסלול של מזרחי פועל כאן ועכשיו. הוא יוצא מתוך הבנה שיש מי שלא יגיע ליום שאחרי בלי סיוע מיידי. בין הבטחות למעשים ובין דיונים לארגזי מזון נחשפת תמונה חדה. תעשייה שלמה נאבקת על קיומה. השאלה כבר אינה רק מי צודק, אלא מי מצליח להשפיע בזמן אמת.
ועד שזה יקרה, עולם התרבות נשאר בין שתי מציאויות. זו שמדברת וזו שפועלת.
