בלדת רוק חדשה שמחזירה את הדרמה – אבל עם זווית אחרת
יש אמנים שלא באמת יכולים לברוח מעצמם. דיקלה היא בדיוק כזו. גם כשהיא מנסה להתרחק מהסערה, היא תמיד מוצאת את הדרך לחזור אליה.
הבוקר יוצא השיר "חולה מאהבה". זו בלדת רוק טעונה שמחזירה אותה ישר למגרש הביתי. זה המקום שבו שירים לא רק נשמעים – הם נפתחים כמו פצע. מאחורי המילים והלחן עומד טל קסטיאל, עם הפקה מוזיקלית של נתנאל ששון. קסטיאל מספק טקסט ישיר וחד. ששון בונה מעטפת שמדגישה כל סדק רגשי.
יש כאן גם תפנית מעניינת. בעבר דיקלה כתבה והלחינה את שיריה בעצמה. הפעם היא בוחרת לבצע בלבד. היא לוקחת את המילים של קסטיאל ומעבירה אותן דרך הקול שלה. התוצאה מרגישה אישית מאוד, כמעט חשופה יותר. הבחירה הזו משחררת אצלה משהו. היא לא נאחזת בשליטה. היא נכנסת עד הסוף אל הרגש. זה בדיוק מה שנותן לשיר את העוצמה שלו.
דיקלה עצמה לא מסתירה את המתח הפנימי. היא מתארת ניסיון להיגמל מאהבות גדולות ורגע לפני איזון, הכל חוזר – "אחרי שנים שאני חולת אהבה- בשנים האחרונות החלטתי שאני נגמלת. הגעתי להחלטה שדי עם האהבות הגדולות מהחיים והדרמות וההתרגשויות, ונולדו הבנות שלי ברוך השם וזה הרגיש לי שמשהו מתחיל להתייצב. עד ששמעתי את השיר ״חולת אהבה״ שטל קסטיאל כתב והלחין ואתם יודעים איך זה, זה ישר העיר לי את הכל ואיפה אני ואיפה החלטות, הבנתי שלא משנה כמה אני אגמל – אני כבר בגלגול הזה לא אשתנה."
מוזיקלית, השיר לא מחפש להמציא את עצמו מחדש. הוא נשען על מה שהיא יודעת לעשות טוב. בנייה איטית, ואז שחרור מדויק. זה עובד כי זה כן ואמיתי.
על הבמה זה יקבל נפח אחר. ב-13.5 היא תעלה לבימת מועדון בארבי נמל יפו. זה מופע שלישי ברצף במקום אחרי סולד אאוט. לצידה יתארח נווה לוי. (כרטיסים אחרונים כאן..)
בסוף, "חולה מאהבה" הוא לא רק שיר חדש. זו תזכורת. דיקלה אולי ניסתה להשתנות, אבל הרגש תמיד חוזר.
