מקרטני יוצא לדרך חדשה

הסרט והנקודה שממנה הכול מתחיל

הסרט התיעודי Man on the Run על Paul McCartney עלה בפברואר 2026 בשירות הסטרימינג Amazon Prime Video. אורכו כשעתיים והוא חוזר אל השנים הראשונות לאחר פירוק The Beatles. את הסרט ביים Morgan Neville, יוצר מוכר בעולם הדוקו המוזיקלי. בעבר זכה באוסקר על הסרט 20 Feet from Stardom. ההפקה נעשתה בשיתוף חברת MPL Communications. החברה מחזיקה בארכיון הפרטי של מקרטני. צוות הסרט קיבל גישה רחבה לחומרים נדירים.

הצופה פוגש צילומים ביתיים של מקרטני ולינדה. הסרט מציג קטעי חזרות. הוא מביא רגעים מן האולפן והופעות של להקת Wings. לצד חומרי הארכיון מופיעים ראיונות חדשים שנערכו במיוחד עבור הסרט.

הסיפור נפתח ברגע שבו הביטלס מתפרקים בשנת 1970. מקרטני ניצב לפתע לבדו. הלהקה ששינתה את עולם הפופ כבר איננה. מכאן הסרט עוקב אחר הדרך החדשה שלו.

כשהשם חיפושיות הקצב נשמע בבית

כאשר הסרט חוזר אל תחילת שנות השישים אני מיד חוזר גם אל הבית שבו גדלתי. אז הייתי בתפר שבין הגן לבית הספר היסודי. בבית נשמעו לא פעם שתי מילים משעשעות למדי. חיפושיות הקצב. כך כינו כאן בתחילת הדרך את הביטלס.

הבית היה מוזיקלי. תקליטים הסתובבו על הפטיפון. המבוגרים בבית הקשיבו למהפכת הפופ שנולדה אז. השירים הגיעו גם אלי. כאשר הסרט מתאר את עוצמת הביטלמניה של אותה תקופה אני כבר לא רק צופה. אני נזכר.

תקליטים על המדף וסקרנות של נער

הסרט מתקדם כמה שנים קדימה ומראה כיצד מקרטני הופך לאחד היוצרים הבולטים בעולם. גם אצלי הזמן התקדם. בתיכון כבר עמדו על המדף שלי כמה מהאלבומים הראשונים של הביטלס. בעיקר מן התקופה המוקדמת. השירים הקליטים והאנרגיה הצעירה. פחות מן השנים המאוחרות של הלהקה. על המוזיקה הזאת גדלתי. היא ליוותה את ההתבגרות שלי.

כשהקולנוע נכנס לתמונה

הסרט מזכיר גם את הפרויקטים הקולנועיים של הביטלס. כאן אני נזכר בחוויה אחרת. הביטלס הופיעו בכמה סרטים בשנות השישים. רובם שילבו קומדיה מוזיקלית עם מבט כמעט דוקומנטרי על חיי הלהקה.

כך היה בסרט A Hard Day's Night וגם בסרט Help!. שניהם עקבו אחרי הביטלס תוך כדי תנועה. הופעות. נסיעות. רגעים מאחורי הקלעים.

אבל סרט אחד לקח את הכול לכיוון אחר. אני מתכוון ל־Yellow Submarine. כאן הביטלס הפכו לגיבורים של סיפור פנטסטי. עולם דמיוני מלא צבעים. דמויות מוזרות. הומור בריטי משונה. ומוזיקה שנשמעת כאילו יצאה מתוך חלום פסיכדלי. הסרט הזה תפס לי את הדמיון. במשך שנים ציירתי בעפרונות צבעוניים את הדמויות מן הסרט. המוזיקה והדימויים התערבבו יחד.

מקרטני לבד בעולם

כאן חוזר הסרט אל נקודת המפנה הגדולה. פירוק הביטלס בשנת 1970. מקרטני עוזב את לונדון ועובר עם לינדה לחווה בסקוטלנד. הוא מתרחק מעט מתעשיית המוזיקה ומנסה להבין מה הצעד הבא. לבסוף הוא מחליט לחזור לפעילות. כך נולדת להקת Wings.

כשהאזנתי לכנפיים בזמן אמת

כאשר הסרט מגיע אל הקמת Wings אני חוזר שוב לזיכרון אישי. עקבתי אחרי הלהקה בזמן אמת. האזנתי לשירים כשהם יצאו. היה שם משהו שונה. המוזיקה של Wings נשמעה אחרת מן הקאנון הביטלסי. היא נשמעה חופשית יותר. לפעמים גם הרפתקנית.

גם ההחלטה של מקרטני להציב את לינדה לצדו על הבמה משכה תשומת לב. אשתו של מקרטני כזמרת בלהקת רוק לא הייתה דבר שגרתי אז. אבל דווקא השילוב הזה נתן ללהקה אופי משלה.

הסרט מציג את הדרך הלא פשוטה של Wings בתחילת הדרך. הלהקה הופיעה באולמות קטנים. המבקרים לא תמיד התלהבו. עם הזמן הגיעו גם ההצלחות הגדולות.

הרפתקאות מוזיקליות בהמשך הדרך

הסרט ממשיך לעקוב אחרי הקריירה של מקרטני לאורך השנים. גם אני המשכתי לעקוב. אחד הרגעים הזכורים לי במיוחד הגיע בשנות השמונים. אז הגיע שיתוף הפעולה עם Michael Jackson בשיר Say Say Say. הקליפ הציג את שניהם כשני נוכלי קרקס נודד מן המערב הפרוע. סיפור קטן ומשעשע עם הרבה מוזיקה. הקליפ שודר שוב ושוב בטלוויזיה. גם זו הייתה עוד תחנה במסע הארוך של מקרטני.

חוויית הצפייה בסרט

כאשר צפיתי ב Man on the Run הרגשתי מיד עד כמה הסרט עמוס בחומרים. הוא מביא מידע רב. הוא עובר על היצירה. על החיים האישיים. על הדרך המקצועית. לעיתים הרגשתי שאני צופה במעין שמיכה תימנית. טלאי על טלאי של קטעי ארכיון. ראיונות. הופעות. זיכרונות.

החיבור ביניהם לא תמיד זורם באותו קצב. לפעמים הסרט מתעכב מעט. אבל עבור מי שגדל עם המוזיקה הזאת החומרים עצמם מרתקים.

רגע אחד בפארק הירקון

לקראת סוף הסרט חוזרים אל מקרטני כאמן שממשיך להופיע גם אחרי עשרות שנים. כאן אני נזכר ברגע אישי מאוד. זה קרה כאשר מקרטני הגיע להופיע בפארק הירקון בתל אביב. רגע לפני כניסת הקהל הסתובבתי על הדשא עם מצלמה מקצועית. התפקיד שלי אפשר זאת. ואז ראיתי אותו. פול מקרטני בכבודו ובעצמו. יושב מול הפסנתר בזמן הבאלנס. הרגע הזה היה כמעט בלתי נתפס. הרמתי את המצלמה וצילמתי כמה פריימים. ואז המאבטח הראשי שלו הבחין בי. בתוך שניות מצאתי את עצמי נס במעלה הגבעה. חששתי שיחרימו את המצלמה או ימחקו את התמונות. התמונות נשארו. וגם הזיכרון.

מבט אחרון

הסרט Man on the Run עמוס ולעיתים גם מעט מפוזר. אבל עבור מי שגדל עם הביטלס ועם מקרטני הוא פותח שוב מגירת זיכרונות. הוא מחזיר אל התקליטים הראשונים. אל הסרטים הפסיכדליים. אל ההרפתקה של Wings. ואל אותו רגע קטן בפארק הירקון שבו המוזיקה ההיא עמדה כמה מטרים ממני.