היה שלום לאיש הפאז
הידיעה על מותו של אברי רוזנטל תפסה אותי באמצע סשן צילום בהיכל התרבות. רגע אחד אתה מתעד מופע, ורגע אחר אתה מקבל הודעה שמחזירה אותך חמישים שנה לאחור. אני עדיין בהלם. לא ידעתי על מחלה. לא הרגשתי שמשהו כזה עומד באוויר. רק לפני שבועיים עוד שוחחנו בווידאו בווצאפ, שעות ארוכות, כמו שנהגנו בשנים האחרונות.
הסיפור שלי עם אברי הולך אחורה אל אמצע שנות השבעים. במהלך החופש הגדול עבדתי בחנות התקליטים במבילי ליד כיכר מסריק. הרבה פופ ולהיטי רדיו. תלמיד תיכון שמקבל שכר מגוחך עד שאמי הגיעה לעשות סדר. החופש ההוא הסתיים בשיעור ביחסי עובד ומעביד, אבל התשוקה לחנות תקליטים אמיתית רק התגברה.
מעבר לכביש עמדה להיפתח חנות חדשה. נכנסתי ופגשתי בחור צעיר עם שיער ארוך שעמד וצבע פוסטרים של Jimi Hendrix והדביק אותם על הקירות. שאלתי אם צריך עזרה. הוא אמר שכן, אבל אין לו גרוש על התחת. אם זה מתאים לי, אני בפנים. זה התאים.
החנות נקראה פאז, FUzz באנגלית, על שם פדל האפקטים של הגיטרה החשמלית. היא הייתה מקדש להנדריקס, אבל לא רק. המדפים התמלאו ברוק וברוק מתקדם. צריך לזכור, שנות השבעים היו שנות הפריחה של הרוק והפרוג. אלבומים הוקשבו מהתחלה עד הסוף. עטיפות נחקרו. מוזיקה הייתה מסע.
אברי לא היה רק מוכר. הוא היה מתווך תרבות. מסביר, ממליץ, מדליק עיניים. החנות הפכה לצומת.
יום אחד נכנסו שני צעירים. נטי ויסמן מלהקת ברזל מלובן, ושאול גרוסברג, אז עורך דין צעיר עם תוכנית רדיו לרוק מתקדם ומפיק ערבי מוזיקה בבית לסין הישן. מתוך שיחה בין המדפים נולדה החלטה להקים להקת רוק קרקסי. כך קמה זבוב.
לצד נטי הצטרפו אברי, יוסי בוזין, אייל רביב, ובחור צעיר בשם רמי פורטיס. במופע הראשון הם נגנו כמה שירים של הלהקה הסנסציונית של אלכס הארווי, זה היה רוק רקסי משובח. זה היה הצעד האמנותי הראשון המשמעותי של פורטיס. השאר היסטוריה.
אברי מעולם לא היה איש עסקים גדול. החנות נכנסה לגרעון. אחרי כשנה נכנסו שותפים שייבאו עשרות אלבומים מדי חודש מלונדון, ופאז קיבלה דחיפה אמיתית. היא הפכה לשער לעולם.
אני כבר הייתי בדרך לגיוס ונעלמתי לכמה שנים אל חופי שארם א שייח. החיים המשיכו. המוזיקה נשארה.
עם השנים חודש הקשר. אברי העתיק את מרכז חייו לגרמניה, עיירה ליד ברלין. בשנים האחרונות שוחחנו בווידאו באמצעות הווצאפ. דיברנו על מה שקורה איתי ומה שקורה איתו. על יצירה חדשה. על רעיונות. אחד משיריו, מרקוס הצב, אף עלה כאייטם באתר שלי. סגירת מעגל שקטה. אט אט אף למדתי על עברו הצבאי ביחידה מובחרת, עם קריירת המשך בגוף בטחוני,כל כך מרוחק מעולם המוזיקה והמופעים, יש הפתעות בחיים ואתה למד כל הזמן.
אני לא יודע מה היו נסיבות מותו. אני כן יודע שאברי נשאר עד הסוף איש של צליל ושל תשוקה. לא כוכב ממוסד. לא טייקון. איש מוזיקה אמיתי.
שמור לו מקום של כבוד בבק סטייג' של הגיטריסטים מעבר לקשת שבענן… אולי הוא יושב עכשיו עם ג'יימס מרשל הנדריקס ומכוון פאז פתוח עד הסוף.
היה שלום אברי.
ותודה על השנים ההן בכיכר מסריק, על החנות שהייתה מקדש קטן לרוק, על החינוך לאהבת הרוק ועל החברות שנמשכה עד הרגע האחרון.
מניח כאן כמה שירים שאברי היה שותף ביצירתם ובנגינה בהקלטות
אברי רוזנטל מתארח בתוכנית ברדיו
