מרץ 2026 מביא אל הבמה בתל אביב שלושה אירועים שמדברים זה עם זה גם אם נולדו בעולמות שונים. פלמנקו ומוזיקה תימנית, פיוט ספרדי ומחול עכשווי, גוף נשי שמבקש להשתחרר מדימוי היסטורי – כל אלה נפגשים על ציר אחד של זיכרון, זהות ותנועה חיה.
ALMA GALBI – פלמנקו לעפרה חזה
15.3.26 | 19:30 | בית דני, תל אביב | כרטיסים
אדוה ירמיהו מציגה מחווה בימתית לעפרה חזה במלאת 25 שנים ללכתה. לא מופע נוסטלגי אלא קריאה מחודשת. המלודיות התימניות והלהיטים הגדולים נטענים בקצב בולריה, טנגוס ורומבה. הפלמנקו אינו קישוט אלא מנוע רגשי שמניע את השירים קדימה.
ירמיהו, שחיה ויוצרת בין ספרד לישראל מאז 2008, מחברת בין מסורת לעכשווי בשפה ישירה. על הבמה נגנים ורקדנים יוצרים מרחב שבו הקול של חזה מקבל הדהוד חדש, דרומי, חם ומחוספס יותר. זהו מפגש בין שורש תימני לבמה ספרדית, בין זיכרון אישי לתנועה עכשווית.
ECO ANDALUSI – מורשת אנדלוסית בין פיוט לפלמנקו
19.3.26 | 20:30 | מרכז סוזן דלל, תל אביב | כרטיסים
במסגרת פסטיבל ימי הפלמנקו נפגשים על במה אחת אנסמבל התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, הגיטריסט הספרדי Manuel Cazás ואדוה ירמיהו יחד עם רקדנים אורחים.
הפיוטים של שלמה אבן גבירול, יהודה הלוי ומשה אבן עזרא עולים מן הדף אל הבמה כחומר חי. הפלמנקו פוגש את המסורת האנדלוסית לא מתוך ניסיון לטשטש גבולות אלא מתוך רצון לחדד אותם. זהו דיאלוג מוזיקלי וגופני שמחזיר את השירה העתיקה למרחב של כאן ועכשיו.
החיבור בין תזמורת קלאסית מזרחית לבין גיטרה ספרדית ותנועה חיה יוצר שכבה נוספת של משמעות. לא רק קונצרט ולא רק מופע מחול אלא מפגש תרבותי רב קולי.
קריאטידות וטקסטיל ובשר – ערב מחול עכשווי
26.3.26 | 20:30 | סטודיו אורה, מרכז סוזן דלל | כרטיסים
את החודש תחתום סיגל ארמוזה עם קריאטידות, יצירה שעלתה בבכורה בפסטיבל אינטימדאנס בניהולם של ניב שיינפלד ואורן לאור. ארמוזה מתבוננת בדימוי הקריאטידה, האישה כעמוד נושא, ומפרקת אותו דרך תנועה. הגוף משתחרר מן האבן, מן הקיפאון, ומנסח שפה שמסרבת לשתוק.
לצדה תוצג טקסטיל ובשר של אהרונה ישראל, סולו אינטימי שמקלף שכבות של כסות ודימוי. ישראל חוקרת את המתח בין גוף לתרבות, בין חשיפה להסתרה, ומזמינה את הצופה להתקרב בלי פילטרים.
שלושת האירועים הללו מציירים תמונה רחבה של שדה המחול והבמה בישראל. מסורת עתיקה מקבלת גוף עכשווי. זיכרון קולקטיבי נטען באנרגיה חדשה. והבמה בתל אביב הופכת בחודש אחד למרחב שבו זהות אינה הצהרה אלא תהליך חי.
