יום חמישי, אוקטובר 29, 2026

חותמים את פסטיבל FEX עם שבזי ועפרה חזה

מסע מביתו של שבזי ועד לפלמנקו ישראלי

מי היה מאמין שרבי שלום שבזי יצא למסע חובק עולם – מהררי תימן הרחוקים, דרך מישורי ספרד האנדלוסית ועד למחוזות הפלמנקו. שיריו, שהפכו למוכרים בעיקר בביצועה של עפרה חזה, קיבלו אמש חיים חדשים מפיה של טולה בן ארי.

המופע, שהתקיים בתיאטרון הבית, וחתם את פסטיבל FEX  לפלמנקו פתוח, עכשווי ואקספרימנטלי, היה מחווה חיה ומרגשת, מלאת צבע, קצב ונשמה. הלב של המוזיקה התימנית התחבר לנשמה של הפלמנקו, והיצירה נפתחה לראשונה בישראל במלאת 25 שנים ללכתה של עפרה חזה. המלודיות הזכות של הפיוטים התימניים, לצד להיטי הפופ הגדולים שלה כמו "לאורך הים", "אם ננעלו" ו"יד ענוגה", התמזגו עם מקצבי הפלמנקו ויצרו עולם חדש לגמרי על הבמה.

טולה בן ארי – קול, נשמה וחיבור אישי

טולה בן ארי, נכחה במרכז הבמה. קול חם, מדויק, עם נגיעות נוסטלגיה שלא מכבידות. היא פרצה לתודעה הבינלאומית דרך פרויקט  Playing for Change, זכתה בשני פרסי Latin Grammy, חיה שנים בברצלונה והעמיקה את השפה המוזיקלית שלה בעולם הפלמנקו. חזרתה לארץ סימנה חיבור מחודש לסצנה המקומית ושיתופי פעולה עם אמנים כמו תומר ישעיהו, שי צברי ואוריאל הרמן. היא גדלה על שיריה של עפרה חזה, זה מורגש בכל נשימה, בכל תו.

Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי

פתיחה מרגשת ושילוב קולות

המופע נפתח עם השיר "אם ננעלו" שכתב רבי שלום שבזי לפני 400 שנים. יהודה שוויקי, הקול המחוספס והמדויק שלו, הוסיף מאש אפ שהזכיר את הג'יפסי קינגס, חיבור של פולק ספרדי אותנטי עם עומק רגשי. בהמשך עברה טולה לשיר "מי לי יתן", אחד מהשירים הראשונים שביצעה עפרה חזה. השיר נכתב על ידי בצלאל אלוני, כמנהל סדנת שכונת התקווה בה צמחה חזה, והולחן על ידי אביהו מדינה. בביצוע של טולה, השיר קיבל חיים חדשים, לא מחווה, אלא המשכיות חיה ומרגשת.

Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי

פיוט תימני בפלמנקו

השיר השלישי היה "יא מחוג'ה", פיוט תימני עממי מהטקס המסורתי של הכנסת הכלה לחתונה. בדרך כלל מלווה השיר בנקישות תוף בלבד או פח, עם שורת מחוללות, סלסילות פרחים, נרות ומטעמים. במופע הנוכחי נוספו עיבודים מורכבים. טולה עם הקצב שלה, דניאל דור בסנרים, מנואל קאזס בגיטרה הספרדית, ואדוה ירמיהו שהוסיפה את נקישות נעלי הפלמנקו שלה. זה היה רגע שבו המסורת והפלמנקו פגשו זה את זה במדויק, בלי שמישהו השתלט על האחר, רק חיבור טבעי ומדויק.

Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי
Alma Galbi – פלמנקו לעפרה חזה. צילום דן בן ארי

שירים נוספים וחוויה כוללת

במהלך המופע נשמעו גם "מה אומרות", "יד ענוגה", "לאורך הים" וקטעים ספרדים משולבים. כל שיר קיבל עיבוד אישי, מעטפת מוזיקלית ותנועתית, והקהל ניסה לעכל את הכל – תשעה שירים בלבד, אולם שעה וחצי של חוויה מלאה ומרוכזת. חלק מהקהל, מעריצי פלמנקו מושבעים, לא התביישו לקרוא קריאות עידוד בספרדית[ כאילו הם בכיכר אנדלוסית ממש.

המחול של אדוה ירמיהו

אדוה ירמיהו, מנהלת אמנותית ורקדנית, עיטרה את השירים במחול פלמנקו עדין ומדויק. הסגנון המעודן שלה שמר על איזון בין הגוף למוזיקה, בלי להשתלט על הבמה. שלוש החלפות שמלות במהלך המופע רק הוסיפו דינמיקה ויזואלית, מבלי לגזול את תשומת הלב מהקול או הקצב.

יהודה שוויקי – קול עם עומק

יהודה שוויקי כבר היה מוכר לנו מההופעה של להקת המחול רמנגאר, שם ליווה את הרקדנים בשירת פלמנקו חיה ומדויקת. הקול שלו מחבר בין המסורת הספרדית לבין הפרשנות המקומית, ומוסיף שכבה של עומק ואותנטיות כמעט בלתי מורגשת.

חוויה עם טולה – קשר אישי ומוסיקלי

לקיומה של טולה התוודעתי דרך הלהיט שלה "עוד תדעי ימים יפים". פגשתי אותה לראשונה לפני שנתיים בפסטיבל חשיפה בינלאומי של צוללת צהובה. מאז, החיבור שלה לשירת חזה סיקרן אותי, והעיבודים לעולמות הפלמנקו בפסטיבל FEX האחרון הציגו בפני הצופים חוויה חיה, צבעונית ומפתיעה.

שרון שגיא – הפלמנקו נטורל. צילום דן בן ארי
שרון שגיא – הפלמנקו נטורל. צילום דן בן ארי
שרון שגיא – הפלמנקו נטורל. צילום דן בן ארי
שרון שגיא – הפלמנקו נטורל. צילום דן בן ארי
שרון שגיא – הפלמנקו נטורל. צילום דן בן ארי
שרון שגיא – הפלמנקו נטורל. צילום דן בן ארי

שרון שגיא – הפלמנקו נטורל

כשהגענו בתחילת הערב לבית ספר למשחק ע"ש ניסן נתיב, משכנו של תיאטרון הבית ביפו, חיכתה לנו הפתעה נוספת: מופע "פלמנקו נטורל" של שרון שגיא, ברחבת הכניסה למתחם. את המופע הפותח חווינו כבר לפני מספר חודשים במסגרת  אירוע Dance in Peace במוזיאון תל אביב, בכיכובה של קמילה לצד נועם הלפר. זה היה פשוט אמייזינג – אינטימי, מוקפד, מדויק בגוף ובקצב, מאפשר להרגיש את הנשימה והמוזיקה כאילו אתה חלק מהדבר עצמו.

טעימה – טריילר שהופק עבור המופע

 

הכי חדשים

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

מקיסריה לבית המדרש: בר צברי, בניה ברבי ועמיר בניון

רק לפני ימים ספורים עמד בר צברי על במת אמפי קיסריה וחגג את מופע הבכורה שלו במקום....

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...