הסדרה "בהסתורה" שעלתה בכאן 11 מציגה סיפור על חיים כפולים בעולם החרדי, אך כבר מהפרקים הראשונים ברור שהיא מבקשת לגעת במשהו רחב יותר. בתוך הסיפור על קהילה סודית של גברים ונשים שאיבדו את אמונתם אך ממשיכים להציג כלפי חוץ חזות דתית, מסתתרת גם שכבה מוזיקלית מעניינת שמתחילה כבר בבחירת המשתתפים וממשיכה אל תוך הפתיח שמלווה את הסדרה.
כשהסצנה המוזיקלית פוגשת את המסך
העלילה נעה סביב קבוצה קטנה שמנהלת חיים כפולים. כלפי המשפחה והסביבה הם ממשיכים לשמור על אורח חיים חרדי, אך מאחורי הקלעים הם נפגשים בדירת מסתור בירושלים ושם מרשים לעצמם לגעת בחיים אחרים. בין השיחות הסודיות והקשרים שנרקמים בתוך הקבוצה הזו מתגלה גם חיבור מפתיע לעולם המוזיקה.
ברשימת המשתתפים אפשר למצוא כמה שמות שמגיעים הישר מהסצנה המוזיקלית המקומית. גל תורן, סולן להקת מרסדס בנד, מופיע בתפקיד יוסי זוכמיר, דמות שמאגדת סביבו את הקבוצה הסודית ומחזיקה בעמדת השפעה בתוך העולם הכפול של הגיבורים. לצידו מופיע גם אורי קומאי, המוכר כראפר דודו פארוק, בדמות מסתורית המכונה "דונלד טראמפ". אל הרשימה מצטרף גם יותם ג'ונתן רבינו שמגיע גם הוא מהעולם המוזיקלי.
עוד שתי יוצרות מוזיקליות שמופיעות בקאסט הן הילה רוח ומעיין ליניק. שתיהן מוכרות היטב מהסצנה האלטרנטיבית של המוזיקה הישראלית. בסדרה הן מופיעות כשחקניות כחלק מהאנסמבל, אך במקרה של ליניק הקשר בין המוזיקה לעלילה מקבל גם ביטוי ישיר הרבה יותר.
פיוט עתיק פוגש בלוז אמריקאי
ליניק היא המבצעת של שיר הפתיחה של הסדרה. הבחירה בשיר הזה מעניינת במיוחד משום שהיא מחברת בין שני עולמות רחוקים מאוד זה מזה. הטקסט מגיע מהפיוט "לכה דודי", שנכתב במאה השש עשרה על ידי רבי שלמה אלקבץ ומזוהה עם קבלת השבת במסורת היהודית.
אלא שהעיבוד המוזיקלי לוקח את המילים העתיקות הללו למקום אחר לגמרי. המבנה המלודי והקצב מזכירים מאוד את השיר האמריקאי המיתולוגי House of the Rising Sun. החיבור הזה בין פיוט קבלי לבין בלוז עממי יוצר רגע מוזיקלי שמגלם בדיוק את לב הסדרה. מסורת עתיקה מצד אחד וחיפוש אחר חופש אישי מצד שני.
את ההפקה המוזיקלית של הקטע יצרו יחד מעיין ליניק ואסף תלמודי. ליניק עצמה מנגנת בגיטרה ובקלידים בהקלטה, המיקס הופקד בידיו של אורי קוטנר והמאסטרינג בוצע על ידי ארן לביא.
כשהמלודיה מספרת את הסיפור
לא בכדי נבחר הלחן של House of the Rising Sun כדי ללוות את מילות הפיוט היהודי. בעוד שהפיוט "לכה דודי" מזמין את השבת ומייצג את העולם המסורתי והקהילתי, הבלדה האמריקאית מספרת על אדם שנפל מחוץ למסגרת והידרדר לעולם של חטא ואובדן. החיבור בין הטקסט הקדום לבין המלודיה האפלה יוצר הדהוד ישיר לסיפור של הסדרה עצמה, שבה הדמויות חיות בין שני עולמות – בין מסורת מחייבת לבין חיים אחרים שמתקיימים בסתר.
בית השמש העולה בביצוע המקורי
כך מתקבלת פתיחה שמצליחה לעשות משהו נדיר יחסית בטלוויזיה המקומית. מצד אחד פיוט עתיק שמזוהה עם עולם דתי מסורתי. מצד שני עיבוד בלוזי שמגיע מהתרבות הפופולרית האמריקאית. ובאמצע סדרה שמספרת על אנשים שחיים בדיוק בין שני העולמות הללו.
במובן הזה המוזיקה אינה רק קישוט. היא כמעט מראה דרמטית של הסיפור. כמו הדמויות עצמן גם הצליל של הסדרה נע בין מסורת לבין חופש.
