שר התרבות או קומיסר תרבות – רגע אחד שמסמן שינוי כיוון
הידיעה שיצאה השבוע מלשכת שר התרבות והספורט ולפיה בכוונתו לעצור ולשנות מן היסוד את אופן חלוקת הפרסים והמענקים ליוצרים ולאמנים בישראל אינה עוד הודעת דוברות שגרתית. זהו רגע שמסמן, לפי חלק מהפרשנים והציבור, שינוי כיוון חד ביחסי שלטון ותרבות ומציב סימן שאלה כבד מעל אחד האזורים הרגישים ביותר של המרחב הציבורי, והוא מנגנון ההכרה, התגמול והלגיטימציה של יצירה ישראלית. ההודעה הזו, לדברי חלק מהמבקרים, יכולה להתפרש כצעד מרחיק לכת שמטלטל את האזור הזה ביחסי שלטון ותרבות ומציב סוגיות של אוטונומיה מקצועית ואיזון אידאולוגי.
איזון או הקפאה
על פי הודעת השר, המהלך נועד, לדעתו ולדעת תומכיו, לתקן עיוות מתמשך שלטענתם נוצר לאורך שנים שבהן חולקו פרסים מכספי ציבור תוך התעלמות מאמנים ויוצרים המחזיקים בעמדות המזוהות עם רוב הציבור. לכאורה מדובר במהלך שמקובל לראותו כפעולה לשוויון הזדמנויות, איזון ותיקון. בפועל, כפי שמציינים חלק מהפרשנים, מדובר בהקפאת מנגנון קיים, עצירת כספים והצבת תנאים חדשים בטרם תתאפשר חזרה לפעילות סדירה.
תרבות אינה מנגנון ייצוגי
כאן בדיוק נפתח הדיון שאינו ניהולי או טכני אלא אידאולוגי ופוליטי. תרבות, כך טוענים חלק מהמבקרים, אינה תשתית או שירות מוניציפלי שניתן לאזן לפי מפתח ייצוגי. היא מתקיימת מטבעה כמרחב חופשי ולעיתים גם ביקורתי, כזה שמרשה לעצמו לערער, לשאול שאלות קשות ולהציב מראה מול השלטון. ברגע ששר התרבות, לפי פרשנות מסוימת, מדבר במונחים של דעות רוב העם ואיזונים רעיוניים, משתנה גם תפיסת התפקיד שממנה נגזרות פעולותיו.
כשהתרבות הופכת לזירת מאבק
המהלך הנוכחי אינו מתקיים בוואקום. הוא מצטרף, לפי חלק מהתצפיות, לשורה של מהלכים והצהרות שבמרכזם תפיסה שלפיה התרבות היא זירה נוספת במאבק פוליטי רחב. ימין מול שמאל, שלטון מול ממסד תרבותי, נאמנות מול ביקורת. תחת מעטה של שינוי נהלים ורפורמה ניהולית, מתבצעת תזוזה עמוקה יותר, בעיני חלק מהציבור, מן ההכרה באוטונומיה מקצועית של יוצרים אל עבר פיקוח, הכוונה וניסיון לעיצוב שיח.
מהשר לקומיסר
בנקודה הזו עולה מחדש ביטוי שמחלחל בשנים האחרונות לשיח הציבורי והוא קומיסר תרבות. לא כהשמצה אישית ולא כהאשמה בעבירה אלא כמטבע לשון טעון שמבקש לתאר תפיסת תפקיד. לאשר, לפי חלק מהפרשנויות, שתפקידו להגן על מרחב היצירה ולאפשר את קיומו החופשי אלא נציג שלטוני שמבקש לאזן, לפקח ולהתערב בשם תפיסה אידאולוגית רחבה.
המסקנה הבלתי נמנעת
ייתכן ששר התרבות רואה במהלך הזה תיקון אמיתי וייתכן שהוא מאמין שהוא פועל בשם כלל הציבור. אך ברגע שפרסים ומענקים, לפי חלק מהפרשנים, הופכים לכלי במאבק פוליטי וברגע שתרבות נמדדת לפי התאמתה לנרטיב שלטוני כזה או אחר, קשה להתעלם מהמסקנה. שר התרבות של ישראל, בעיני חלק מהציבור, חדל מלהיות רק מי שאמור לדאוג לעולם התרבות וקהילותיו והופך בפועל לדמות של קומיסר תרבות ממלכתי, במובנו הלשוני, ההיסטורי והערכי של המונח.
