הסקסופון שנכנס להיסטוריה
יש נגנים שלא צריכים לעמוד בקדמת הבמה. די בכמה תווים כדי שכל העולם יעצור. דיק פארי היה בדיוק מהסוג הזה. הסקסופוניסט הבריטי, האיש שנשף חיים בתוך הצליל של פינק פלויד, הלך לעולמו בגיל 83 והותיר אחריו שובל ארוך של רגעים מוזיקליים שנצרבו עמוק בזיכרון התרבותי.
השם שלו אולי לא התנוסס על עטיפות האלבומים. הקול של הסקסופון שלו דווקא כן. מהרגע שבו הצלילים הראשונים של “Money” פילחו את הרמקולים, פארי הפך לחלק בלתי נפרד מהיקום של פינק פלויד. אחר כך הגיע גם “Us and Them”, אחד הרגעים המלנכוליים והמרגשים ביותר ב-"The Dark Side of the Moon". שם כבר אי אפשר היה לטעות. הסקסופון שלו לא רק ליווה את השירים. הוא דיבר אותם.
האיש שהוסיף נשמה ל-"הצד האפל של הירח"
בשנת 1973 פינק פלויד הוציאו את "The Dark Side of the Moon". האלבום שינה את חוקי המשחק. רוג'ר ווטרס כתב חרדות. ריצ'רד רייט בנה חללים. דייוויד גילמור צבע את הכול בגיטרות מרחפות. ואז נכנס פארי עם נשיפה אחת מדויקת שהפכה את הכול לאנושי יותר.
ב-“Us and Them” הוא לא חיפש להפגין טכניקה. הוא בחר ברגש. הצליל שלו זז לאט, כמעט מהסס, ואז מתפוצץ מתוך הערפל האווירי שבנתה הלהקה. גם ב-“Money” הוא לקח את הגרוב הבלוזי של השיר ודחף אותו עמוק אל תוך עולם הג'אז והריתם אנד בלוז.
הרבה נגנים היו יכולים לבצע את התפקידים האלו. מעטים היו מצליחים להפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהשירים עצמם. פארי הצליח.
הדרך נמשכה גם הלאה
החיבור בין פארי לבין דייוויד גילמור התחיל עוד בקיימברידג'. החברות הזאת נמשכה שנים ארוכות. לכן גם לא מפתיע שפארי חזר שוב ושוב לעבוד עם פינק פלויד.
הוא ניגן גם ב-"Wish You Were Here" וביצירה האפית “Shine On You Crazy Diamond”. שם הסקסופון שלו עטף את געגועי הלהקה לסיד בארט והפך לחלק מהמסע הפסיכדלי העצוב של היצירה.
בהמשך הגיע גם "The Division Bell". פינק פלויד כבר נשמעו אחרת. השנים חלפו. הצליל הפך מלוטש יותר. פארי עדיין ידע בדיוק היכן להיכנס. הוא הוסיף חמימות אנושית גם לתוך ההפקה הענקית של שנות התשעים.
הוא הצטרף גם לסיבובי ההופעות של הלהקה. על הבמה הוא לא התאמץ למשוך תשומת לב. הוא פשוט ניגן. הקהל כבר עשה את השאר.
הרבה מעבר לפינק פלויד
למרות הזיהוי המיידי עם פינק פלויד, פארי עבד לאורך השנים עם שורה ארוכה של אמנים והרכבים. הוא נע בין רוק, ג'אז, בלוז ומוזיקה מסחרית בלי לעשות מזה עניין גדול. התעשייה הבריטית הכירה היטב את היכולת שלו להיכנס לכל שיר ולהשאיר חותם בלי להשתלט עליו.
הוא ניגן גם בפרויקטים של דייוויד גילמור מחוץ לפינק פלויד והשתתף בהפקות נוספות לאורך הקריירה הארוכה שלו. תמיד באותה גישה צנועה. תמיד עם אותו צליל עמוק ומעט מחוספס שהפך לסימן ההיכר שלו.
גל ההספדים והפרידה
הידיעה על מותו הציפה את הרשת בגל של תגובות. מעריצי פינק פלויד מכל העולם העלו מחדש קטעי הופעות, קטעי סולו ורגעים מתוך האלבומים הגדולים. דייוויד גילמור פרסם הודעת פרידה אישית ונוגעת ללב. הוא תיאר את פארי כחבר ותיק וכמוזיקאי בעל חתימה ייחודית.
גם מבקרי מוזיקה ואנשי רדיו חזרו להזכיר עד כמה הסקסופון של פארי שינה את הצליל של פינק פלויד. בעולם שבו להקות רוק רבות ניסו להישמע גדולות יותר, פארי דווקא ידע מתי לנגן פחות. שם בדיוק הסתתר הכוח שלו.
הצליל שלו ימשיך להדהד עוד שנים ארוכות. מספיק לשמוע את הפתיחה של “Us and Them” כדי להבין עד כמה כמה תווים בודדים יכולים להפוך לנצח מוזיקלי.
