יום חמישי, ספטמבר 10, 2026

גורלות Destinies – יצירת מחול עם שמונה רקדנים ורקדניות

אמש הגענו למרכז סוזן דלל בנווה צדק לערב הראשון בסדרת הופעות של הכוריאוגרפית והרקדנית נועה צוק עם המופע "גורלות Destinies", אשר עלה לראשונה במסגרת פסטיבל תל אביב דאנס Tel Aviv Dance 2025 בקיץ האחרון וכעת חזר לבמה.

גורלות Destinies. צילום אסיה סקוריק
גורלות Destinies. צילום אסיה סקוריק

על אדן גרם המדרגות בכניסה לאולם הראשי הונח הקומוניקט של המופע. נועה צוק כותבת בו כי עבודת המחול עוסקת בגורלות, ובפרט בגורל הגוף האנושי המשתנה לאורך מסלול החיים. זו נקודת מוצא ברורה, כמעט הצהרת כוונות. אלא שחוויית הצפייה במופע הובילה אותי למרחב אחר, כזה שמתרחק מתפיסות דטרמיניסטיות של גורל ומציע מרחב פתוח יותר של הוויה, הקשבה והתהוות.

גורלות Destinies. צילום אסיה סקוריק
גורלות Destinies. צילום אסיה סקוריק

הבמה ריקה מתפאורה חיצונית. שמונה רקדנים ורקדניות, בני גילאים שונים, נעים כיחידים, כזוגות, כשלישיות ולעיתים כאורגניזם רב-זרועות בן שמונה גופים. אין היררכיה ברורה או מבנה נרטיבי סגור. הגוף האנושי מוצג כישות משתנה, מגיבה ומתפתחת, לא ככזו הכפופה לגורל אחד מוגדר.

גורלות Destinies. צילום אסיה סקוריק
גורלות Destinies. צילום אסיה סקוריק

כבר מן הדקות הראשונות נבנית אווירה שמבקשת יותר תחושה מאשר הצהרה. שכבות הסאונד מעוררות אסוציאציות לעולמות של מוזיקה ניסיונית מוקדמת, רצועות אינסטרומנטליות שנוצרו מהקלטת מכשירים מייצרי סאונד חשמלי, לאו דווקא כלי נגינה קלאסיים. זהו סאונד שמוביל את המאזין לשיטוט ביערות עבותים, מלאים בבעלי כנף המצפצפים ומפטפטים עצמם לדעת.

הסאונד, שעוצב והולחן על ידי אוהד פישוף, נע רובו ככולו באזורי דכדוך, חשיכה וחוסר שחרור. רבדים של נויז אלקטרוני נבנים זה על גבי זה ויוצרים מתח מתמשך ודחוס. הוא לא מלטף, אלא דורש הקשבה. רק בהדרגה, ובמיוחד לקראת חלקו האחרון של המופע, המרחב הצלילי נפתח ומתרכך. כעת נשמעים גם קטעים עם מילים, והדואט של ניק קייב ופי ג'יי הארווי ב‑Henry Lee מציף רגעים טקסיים איטיים, כמעט נושמים, שאינם מספקים קתרזיס חד אלא מאפשרים צלילה לשקט ולהרהור. התאורה זורמת עם הסאונד, מאור לבן על רקע שחור, שמטפס לטורקיז תכלכל המתפשט על פני הבמה. פישוף חותם את פס הקול עם “Casualty” של Pional, שמביא נופך של השתחררות ובריחה.

הליין אפ המוזיקלי

השפה התנועתית נעה רחוק מווירטואוזיות קיצונית. אין כאן רגעי השתאות מול יכולות גופניות בלתי אפשריות. במקום זאת נבנה דיאלוג מתמשך – בין גופים, בין מרחקים, בין קצב אישי לקבוצתי. הרקדנים והרקדניות מזכירים לעיתים יצורים חיים שאינם אנושיים בלבד – בעלי כנף, פלמינגו או עופות אחרים – הנעים במרחב בזהירות, בהקשבה ובחיפוש מתמיד אחר שיווי משקל.

העבודה המשותפת של נועה צוק ואוהד פישוף אינה מבקשת להכריע או להגדיר. היא מציעה מרחב שבו גוף, סאונד וזמן מתקיימים בדיאלוג פתוח. אם יש כאן עיסוק בגורל, הרי שהוא מוצג כתהליך מתמשך של תגובה, שינוי ויחסים, כזה שמותיר לצופה מקום לשהות, להרהר, ולצאת מהאולם עם יותר שאלות מתשובות.

על הבמה הופיעו אוריה ניר, קימה צוק פישוף, נועה גרוניך, חן אגרון, עתליה בן דב, אנדראה קוסטנזו מרטיני, נירה טריפון, גליה ליוור, נועה צוק.

המופע עולה גם הערב ובינואר, כרטיסים זמינים כאן

טעימה, טריילר של המופע כפי שעלה בפסטיבל הקיץ

הכי חדשים

Jaffa Fest חוזר, והפעם הוא נשאר לאורך השנה

ג׳אפה פסט - Jaffa Fest, פסטיבל התיאטרון הבינלאומי של תיאטרון גשר, חוזר אל הבמות ביפו. הפעם הוא...

השם כבר עזר: אודיה מסמנת את הנשיות והאמוניות הישראלית החדשה

ארבעה חודשים בלבד חלפו מאז שהזמרת אודיה הוציאה את האלבום המלא ״השם יעזור״. כעת היא חוזרת עם...

אחרית הימים כבר הגיעה, והיא הצחיקה עד כאב

העולם עמד להיגמר, ומדינת ישראל חיפשה פתרון מהיר. לא מקלטים, לא הסכמים ולא תוכנית מדינית. הממשלה קראה...

שלושה ימים, שלושה מחזות זמר

חופשת סוכות הקרובה תקבל בהיכל התרבות תל אביב צליל תיאטרלי במיוחד. התיאטרון העברי ירכז שלוש הפקות מוזיקליות...

שנה שנייה, במה גדולה יותר: תיאטרון toMix חושף רפרטואר חדש

שנה חלפה מאז השקת תיאטרון toMix, והקבוצה כבר מסמנת את היעד הבא. הבוקר חשפו מנהלי התיאטרון את...

בקסטר הבאסטר

איזו צביעות מביכה. המוזיקאי הבריטי בקסטר דיורי (Baxter Dury) מתחזק כבר שנים תדמית של אמן אלטרנטיבי ובועט. כעת...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא