איזו צביעות מביכה. המוזיקאי הבריטי בקסטר דיורי (Baxter Dury) מתחזק כבר שנים תדמית של אמן אלטרנטיבי ובועט. כעת הוא מיישר קו עם הטרנד הפופוליסטי התורן. דיורי מצטרף למופע הצדקה "Gig for Gaza" בלונדון. האירוע נקבע ל־24 באוקטובר 2026.
קל מאוד להפנות עורף ולתפוס טרמפ פוליטי. כך קוששים נקודות זכות בברנז'ה הבריטית. אולם הקהל המקומי והסצנה התל־אביבית עדיין זוכרים אותו היטב.
נחזור ל-4 בינואר 2012, מועדון זאפה תל אביב. דיורי הגיע אז לישראל עם האלבום Happy Soup. לכבודו, המועדון שינה את פניו לחלוטין. אנשי הזאפה פינו את כל השולחנות והכיסאות. האולם הפך לרחבת עמידה מיוזעת ובלתי נשכחת. אנשי סצנת האינדי והאלטרנטיב בתל אביב מילאו את הרחבה. ביניהם ניצבו מוזיקאים, יוצרים ומעריצים מסורים. רבים שרו את מילות שיריו בעיניים עצומות.
על הבמה הוא שיחק את הילד הרע. דיורי שתה בירות, עישן סיגריות והפר את כללי המועדון. הוא אף סימן למעריצות בקהל לעשן איתו. כבר אז בלט הניכור הבריטי המוחצן שלו. דיורי לא אמר אפילו "שלום תל אביב". הוא גם לא העניק מילת תודה לקהל שהרים לו.
כיום, הניכור המאגניב ההוא הפך להפניית עורף מוחלטת ומכוערת. מוזיקה אמורה לבנות גשרים בין אנשים. בקסטר דיורי העדיף לשרוף את הגשר עבור מחיאות כפיים בלונדון. מאכזב, צבוע ובעיקר עלוב.
חבורה של מחרימים סדרתיים – ודיורי אחד שמנסה "להתקבל"
הצביעות של דיורי זועקת לשמים, במיוחד כשמביטים בשותפיו לערב. המוזיקאי הוותיק פול וולר (Paul Weller) יזם ואצר את האירוע. וולר הנהיג בעבר את הלהקות The Jam ו־The Style Council. לאורך שנים הוא מוביל קו אנטי־ישראלי חריף. בהופעותיו הוא גם מקפיד להניף את הדגל הפלסטיני. לצדו יופיע צמד הפוסט־פאנק הזועם סליפורד מודס (Sleaford Mods). חברי הצמד מזוהים עם השמאל הרדיקלי בבריטניה. עוד ישתתפו ג'ו ארמון־ג'ונס (Joe Armon-Jones) וסינייד אשיוקאי (Sinéad Ashiokai).
לכל החבורה הזאת מכנה משותף ברור. איש מהאמנים הללו לא הופיע בישראל מעולם. אצל וולר וסליפורד מודס, החרם ממשיך אידאולוגיה ארוכת שנים. הם מעולם לא דרכו כאן או פגשו מעריצים מקומיים. מבחינתם, ישראל נותרה סיסמה פוליטית רחוקה.
אבל בקסטר דיורי מציג סיפור אחר לחלוטין. הוא אינו מחרים אידאולוגי. הוא פשוט אופורטוניסט. חבריו לבמה הדירו את רגליהם מישראל. דיורי דווקא הגיע לתל אביב ולקח את כספי המעריצים הישראלים. הוא גם נהנה מאהבת הקהל ברחבה המפוצצת של הזאפה.
דיורי הוא האמן המרכזי היחיד בליינאפ שכבר הופיע בישראל. העובדה הזאת מחלישה מאוד את טענת הסולידריות העמוקה. היא מריחה יותר כרצון לרצות את הברנז'ה הלונדונית ה"נאורה". אולי הוא פשוט מבקש להתקבל לחבורה של וולר. הילד הרע של האינדי התגלה כקונפורמיסט צייתן. מתברר שיש לו גם זיכרון קצר מאוד.
