לפעמים מוזיקה היא לא רק צלילים – היא זיכרונות, היא חיים, היא מסע אישי שמתחבר לכל מיני רגעים קטנים שלא תמיד שומרים להם מקום. אצל פיטר רוט, זה כמעט תמיד כך. עתה, עם צאת אלבום הסולו השלישי שלו, "50", כל השירים, הסולואים וההרמוניות מסמנים סוג של סיכום – סיכום של חיי מוזיקה, של שורשים ושל רגעי גילוי מחדש.
ההיכרות שלי עם פיטר
אני מכיר את פיטר דרך בתי, אדוה. בסיום לימודיה בבית הספר התיכון, פרויקט הגמר שלה היה סרט קצר – ובמקום סיפור בדוי היא בחרה במסע דוקומנטרי על פיטר רוט, חבר בלהקת מוניקה סקס, שהלהיטים שלה היו בשיא הפופולריות באותם ימים (הסדרה פלורנטין…). תעשו לבד את חשבון השנים…
השורה התחתונה – פיטר, שסבו מתגורר באותו בניין שבו גרנו, הגיע לחדר של הבת לראיון וידאו, יחד עם כמה מחברותיה שסייעו לה בפרויקט.
אבל כל זה התחיל עוד קודם – בביקור הראשון שלי במועדון בארבי, כדי לתעד כמה רגעים מהופעת ההרכב החדש של פיטר- "הזבובים" עם מאור כהן, דן תורן, ג׳נגו, יובל שפריר, אורי תכלת, עבור אותו פרויקט מוזיקלי של הבת. ההופעות היו מתחילות באותם ימים בשעה 11 בלילה, והמופע של מוניקה היה השני בערב שהחל עם הדג נחש ואהובה עוזרי – חזיון שלא אשכח. מאז, שמרתי על קשר חברי עם פיטר, פה ושם, בהופעות עם מוניקה, עם מאור כהן, ובכלל – קשר שממשיך לאורך השנים.
המסע המוזיקלי עד "50"
לטעמי, המסע של פיטר אל הרגע שבו האלבום החדש יוצא לאור החל כבר לפני חמש שנים, עם יציאתו של השיר "דום שתיקה". מאז הוא התמשך בשיתוף פעולה מוזיקלי מיוחד עם סבו, המנצח והקומפוזיטור לסלו רוט, בשיר "הצליל המציל".
לאחר מכן התבונן פיטר מהצד, על עצמו ועל העתיד, עם השיר "המחר שייך לצעירים", המשיך עם "זזים", וכמעט נחתם לפני חודשיים עם הסינגל האחרון – "נייר יפני".
כך נרקם מסע מוזיקלי בן חמש שנים, שנחווה דרך יצירות אישיות, רגעי התבוננות ומפגשים עם המשפחה, חברים ומוזיקה. כל השירים הללו כעת מתנקזים יחד באלבום השלם – "50", רגע של סיכום, השלמה וחיבור מחדש למוזיקה ולחיים.
"50" – עשרה שירים על מה שיש
האלבום מורכב מעשרה שירים חדשים שאת רובם כתב והלחין פיטר, השירים עוסקים במה שיושב ועובר עליו בחיים האישיים. השירים האלה הם מקום של רפואה, של הכרת תודה ושל חיבור מחודש לגיטרה החשמלית – הפנדר סטרטוקסטר הצהובה – שמלווה אותו מאז הילדות. לא חסר סולואים, וכל צליל מרגיש כאילו נלקח מתוך שנים של חוויות ותשוקה למוזיקה.
באלבום יש גם כמה שיתופי פעולה מיוחדים – שחר אבן צור עם "אני איתה", חבר ללהקה ולחיים. אודי שרבני עם "שמש חדשה", שנכנס ישר לראש של פיטר. ובונוס מיוחד – אהוד מנור ז"ל עם "הצליל המציל", שיר שנכתב לסבו של פיטר, לסלו רוט, ניצול השואה, ואי אפשר היה שלא לצרף לאלבום. וכמובן אופיר קנר, שמכיר את פיטר עוד מהתיכון, ניגן, הפיק, מיקסס ונתן אוזן ומשענת לאורך כל תקופת ההקלטות.
איך אני שומע את פיטר
מכירים את להקת הביטלס? הלהקה הזו שקבעה מסמרות בעולם הפופ והרוק של המאה שעברה ועד היום, הלהקה שמוגדרת כהלהקה של כל הזמנים. אז ככה עם פיטר רוט – כל צליל, כל אקורד, כל הגייה קולית – נשמעת אצלי באוזניים וברוח כקאנון מוזיקלי. הסאונד האופייני של הנגינה, הצבע הייחודי של מיתרי הקול בשירתו, כל זה יחד הופך אצלי באופן מיידי למשהו מזוהה, מוכר, איכותי – לתו של איכות מוזיקלית שמרגע הראשון אני מזהה ומרגיש.
מילה של פיטר
השקה חגיגית וזיכרון חבר יקר
את יציאת האלבום "50" פיטר רוט ילווה במופע להקה חגיגי שיתקיים במוצ"ש, 1.11 – במועדון זאפה הרצליה, עם אורח מיוחד – גיא מזיג. כרטיסים זמינים כאן
ובין כל הצלילים, ההרמוניות והגיטרות, יש גם מקום לכאב ולזיכרון – האלבום מוקדש לזכרו של חברו הטוב, דן תורן ז"ל.
"50" הוא הרבה יותר ממוזיקה – הוא מפגש עם העבר, חיבור לרגעים אישיים וילדותיים, והוכחה שהמוזיקה יכולה להיות גם תרופה, גם מסע, וגם אהבה שממשיכה ללוות אותנו לאורך החיים.
