בקליפת אגוז אפשר לסכם את מופע האופרה בן השעתיים ועשרים דקות במשפט הבא – "אריאדנה בנקסוס" הוא לא רק סיפור על אהבה מיתולוגית – הוא משל מודרני על עולם האמנות, על נשים, על כאב וצחוק, ועל האפשרות של החיים לנבוע דווקא מתוך הפשרה והכאוס.
האופרה, אשר נכתבה במקור בשנת 1912 בידי המלחין ריכרד שטראוס (שאחראי בין היתר גם לגרסת האופרה למחזה סלומה), והליבריתן הוגו פון הופמנסטאל מורכבת מפרולוג ואופרה במערכה אחת, בגרסה המקורית שובצה בה הצגה קומית של מולייר, שיבוץ אשר הוסר ממנה והלאה החל משנת 1916 ובמקומה קיבלנו את הפרולוג בן מחצית השעה ועוד קצת.
המיתולוגיה
גיבורת הסיפור – אריאדנה, על פי המיתולוגיה בתו של מינוס מלך כרתים, התאהבה בתסאוס, מלך אתונה העתיקה. והציעה לו תחבולה איך למצוא את הדרך החוצה מהלבירינת ובתמורה ביקשה שייקח אותה איתו לאתונה. תסאוס הסכים ואריאדנה נתנה לו פקעת חוטים, כדי שיקשור את הקצה לדלת המבוך ישחרר חוט מתוך הפקעת במהלך כניסתו לתוך המבוך. לאחר הריגת המינוטאורוס הנוראי, גלגל תסאוס את החוט בחזרה וכך מצא את דרכו אל פתח המבוך.
תסאוס הפליג מכרתים יחד עם אריאדנה והנערים ששוחררו. הם עצרו באי נקסוס ומשם יצא תסאוס עם הנערים, כשהוא משאיר באי את אריאדנה. אריאדנה הייתה מיואשת כשגילתה שתסאוס עזב בלעדיה ורצתה למות, אך בכחוס (דיוניסוס) הגיע ונשא אותה לאישה. לזוג נולדו שני ילדים, אואנופיון, שהיה למלך כיוס, ואחותו, מרופה.
הלחם או גרסת הבמאי
המחזה האופראי מתחיל בסצנה בביתו של עשיר וינאי, בו אמורה להתקיים הופעה הכוללת שתי יצירות – אופרה טרגית על אריאדנה הנטושה ומופע קומי בבימוי זרבינטה ולהקת הרחוב שלה. העשיר מחליט ששני המופעים יתקיימו בו־זמנית. מלחין האופרה נחרד מהפשרה באמנותו, אך לבסוף משתכנע. בכך למעשה אנחנו כצופים מקבלים עוד זוית צפייה מצד במאי האופרה על הנעשה מאחורי הקלעים. הסיפור בתוך הסיפור, או הזבוב שעל הקיר, תבחרו לכם את ההגדרה הנכונה…
האופרה
בחלקו השני של המחזה האופראי אנחנו פוגשים את אריאדנה אשר ננטשה באי נקסוס על ידי תזאוס, היא שקועה בעצב עמוק, מתפללת למוות ולגאולה. שלוש נימפות שרות עמה בעצב, והאווירה קודרת מאוד. פתאום מגיעה זרבינטה עם חבורת הבדרנים (ארלקינו, טרופלדינו, סקרמושיו ובריגלה) – הם מנסים לשמח את אריאדנה בדרכם הקומית. לקראת הסוף מופיע האל בכחוס (דיוניסוס , האל שאחראי על הילולות השיכרות והיין, על הפריצות ועל המשחק) – דמות מיתית עוצמתית אשר אריאדנה מזהה בו את "המושיע" שלה, ומתאהבת בו. הדואט שלהם מסיים את האופרה ברוח של תחייה, אהבה, והתעלות. דמויות שנלקחו מתוך המיתולוגיה היוונית וסביבתה.
במהלך המופע אנחנו מקבלים רגעים של כאוס, ביזאריות והמון שואו אקסטראווגנזי של צבעים, תלבושות, ריקודים ותנועה על הבמה, ממש קרקס. זהו פחות או יותר חוט העלילה בקצרה.
הכוחות שעל הבמה
צמוד לבמה מצויה התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון בניצוחם של אשר פיש ורתם ניר. את ביומה של האופרה נטל על עצמו הבמאי עידו ריקלין שאת עבודותיו הבימתיות פגשנו בשנים האחרונות באופרות "תיאודור" ו"רקוויאם המלחמה". את התפאורה האדירה והמתחלפת לפי הסצנות תכנן ועיצב סיימון לימה הולדסוורת, מעצב בבית האופרה המלכותית קובנט גרדן. את התאורה עשירת הצבעים ברגעים הכי ביזאריים על הבמה בנתה ביד אמונה המעצבת עדי שימרוני ואילו את שלל התלבושות המיוחדות רקם ותפר ביד אמונה המעצב דר אורן,
על הבמה בתפקידי הדמויות הראשיות תמצאו את אריאדנה בגילומה של אן פטרסן זמרת הסופרן מדנמרק שזו לה הופעה ראשונה בתל אביב, צ'רבינטה בגילומה של הילה פחימה, במקור מבית האופרה הישראלית וכיום בבית האופרה בגרמניה ובכחוס המגולם על ידי פיטר ווד, זמר טנור יליד אנגליה שאשתקד שיחק ושר באופרה " רקוויאם המלחמה" המקומית. לצד זמרי וזמרות בית האופרה הישראלי ועמיתיהם.ן מבתי האופרה של קרקוב ודורטמונד אנחנו מוצאים גם שורה ארוכה של שחקנים ישראלים בוגרי או חברי סטודיו מיתר של בית האופרה כמו גם חברי להקת המחול פרסקו העושים צחוק מחוקי הטבע בלהטוטי הגוף שלהם כחלק מלהקת הרחוב המצטרפת לעלילה הקלאסית…
סיפורה של אדריאנה המיתולוגית עורר את דמיונם של יוצרים רבים והמון יצירות נכתבו סביב סיפורה העתיק, מתוך שלל היצירות שבע הן אופרות בטייטל "אדריאנה בנקסוס".
דעתי האישית היא כי היה כדאי מאוד להוסיף ולהרחיב את הסצנות הביזאריות והצבעוניות ולצמצם את הסצנות בהן אנו מקבלים שירה אופראית של סופרן מפצפץ זכוכיות…
אם אתם חובבי אופרה ולא מפחדים ברגעים ביזאריים, שזה הכי כיף כאן, אז לחצו להתארגן על כרטיסים לאחת מההצגות הקרובות.
