היהלום של תום כהן – באר שבע ותזמורת ירושלים מזרח מערב

אפתח בחפירה כמנהגי, המאסטרו תום כהן הוא מנצח תזמורות ישראלי יוצא דופן בנוף הכללי, מדובר בבנאדם שהגרוב זורם בעורקיו, כל קונצרט שהוא מוביל ומנצח על הנגנים הוא מופע בפני עצמו של איש אחד ש"גונב" את ההצגה מכולם, הוא סוחף את הקהל בהתנהגותו הבימתית למשמע הצלילים והמקצבים, לוקח את הקונצרטים למקום של הרבה קצב ונשמה מעבר לדאגת ביצועים מדוקדקים ונקיים, אצלנו במשפחה קוראים לתום כהן – "המנצח עם נעלי הספורט"..

אמש הוא ניצח על תזמורתו – ירושלים מזרח ומערב בקונצרט שנערך במשכן האופרה בתל אביב. הקונצרט היה בעצם מעין מסכת או מפגש מחזור סביב זיכרונות הילדות של המאסטרו וחברו משיכון ג' בבאר שבע, מחוז ילדותם – הבמאי, מחזאי, תסריטאי, שחקן והיוצר מאור זגורי.

בקומוניקט שהופק לקראת הקונצרט נכתב כדלקמן – "כמעט ארבעה עשורים חלפו מאז שגדלו ושיחקו ברחובות באר שבע שני חברים – תום כהן ומאור זגורי. הרבה לפני שהפכו ליוצרים מוערכים ובעלי שם, הם היו ילדים שחלמו לכבוש את העולם. המסע המשותף שאליו יצאו אז, ושאליו אתם מוזמנים היום, מערפל את הגבול בין מציאות לבדיה, חושף אוצרות תרבותיים מרתקים ומביא אל הבמה את הפלא היפהפה שנוצר במפגש האמנותי ביניהם. הפרק הראשון בסדרת "היהלום" הוא מחזה מוזיקלי מרגש וצבעוני, בו נשזרות אנקדוטות קטנות עם סיפורים גדולים, בליווי פס הקול של באר שבע ההיא – בשירים שהגיעו עם המהגרים בשנות הקמת המדינה ובקלאסיקות שנוצרו כאן. זהו סיפור על תום ומאור, סיפור על באר שבע וסיפור עלינו."

 אז איך פותחים ערב של מפגש מחזור נעורים שכזה? כמובן עם מחווה לפרויקט מוזיקלי משותף לתום כהן ומאור זגורי. על הבמה הוכנו מראש שתי סקציות של מושבים משני צידיה ובמרכזה פודיום קטן אחד ויציע שהושאל מאצטדיון גנרי כלשהוא על רקע וי ארט של היציע באצטדיון הכדורגל של באר שבע.

בסקציות הללו התחלקה התזמורת לשניים, חציה הכולל את נגני כלי המיתר יחד עם נגן העוד אליאס וכילה, נגן חליל הנאי יצחק ונטורה ונגן הכינור הערבי פאדל מענא, החצי השני שניצב מנגד כלל את כלי הנשיפה, נגני הגיטרות החשמליות, כלי ההקשה, ואנשי המזרח – דרור יחזקאלי על הקאנון, דניאל בלגזל בכלי ההקשה המזרחיים. הרחבה המרכזית היוותה את מגרש המשחקים של המאסטרו וחברו מהשכונה – מאור זגורי.

אימפריה

קטע הפתיחה של הערב הוקדש כאמור על ידי המאסטרו לביצוע אינסטרומנטלי של גיטרה חשמלית ותזמורת לנעימת הפתיחה של סדרת הטלוויזיה "זגורי אימפריה", נעימה שנכתבה והולחנה על ידי כהן עצמו שהיה בעצם החצי המוזיקלי של הסדרה והיה אחראי על כל ענייני כתיבת המנגינות, חלקן עם המילים שזגורי כתב.

האימפריה חוזרת בהמשך המופע כאשר הזמר אלקנה מרציאנו שמצטרף לשניים מבצע את השיר שזגורי כתב לזמר עומר אדם "אחי" בלחן של אסף צרויה ואבי אוחיון ובעיבודו של תום כהן.

בכלל אלקנה משחק הערב תפקיד חשוב כסולן. למשל בביצועו של השיר "יש לי סיכוי" של אביתר בנאי, שיר שנבחר כמייצג את אחד היוצרים החשובים והמוערכים שגדלו בבאר שבע,  אותו פותח תום כהן, ממשיך מאור זגורי ויוצא לדרך הראשית אלקנה עצמו, אנחנו עדים לפיוז'ן בין עולמות, תום ומאור שרים את המילים בהברה מערבית, אלקנה לוקח את הטקסט והמלודיה לעולמות המעוואלים, ומסלסל בחוכמה את הטקסט.

לצד העלאת זיכרונות ילדות החל מבית אבא ובית סבא, ההאזנה לשירי הזמרים הערביים ברדיו של תחילת המאה שעברה, המשחקים, העבודות כנערים שביקשו לאסוף כמה פרוטות והמארג שנרקם כסיפורי הילדות והנעורים עם המון גאוות יחידה מקומית, שזרו מאור זגורי ותום כהן שורת שירים ומנגינות.

האמת, אם לא היה צפוף בין המושבים נראה לי שברגעים מסויימים הקהל היה יוצא בסשן ענטוזים פה ושם, כן האווירה הייתה סוחפת ברגעים הנכונים ורצינית יותר ברגעים אחרים, המאסטרו שיבץ הרבה רגעי רגש ומחווה במהלך המופע.

המסת גבולות

קחו למשל את הרגע הזה שבו המאסטרו יורד מהבמה אל תוך האולם בעוד מנגינת כינורות נשמעת מרחוק, המאסטרו פוסע במעבר עד עמדת טכנאי הסאונד המצוייה למעלה ושם ממתינים לו חברי תזמורת הכנרים של פאדל מענא מתזמורת מזרח ומערב צפון. בני ובנות נוער מהגליל הצועדים יחד עם המאסטרו לעבר הבמה לשמחת הקהל המקבל כעת הצגה ססגונית כאשר בראש הצועדים נמצא כנר מאוד צעיר שלהערכתי הוא לא יותר מבן 12 או 13. המאסטרו מתמוגג מאושר להציג את התזמורת הגלילית של הכנר הערבי של התזמורת הגדולה, אני מכיר מישהו שהיה מגדיר את הרגע הזה כהמסת גבולות, כן מוזיקה יכולה להוביל לרגעים שכאלו.

אך לא רק את פרויקט הצעירים מהגליל מציג המאסטרו במהלך המופע, יש לו גם שני נגנים צעירים ומוכשרים בתזמורת הגדולה, מצד אחד הוא נותן רגעי סולו לנגן הכינור רועי אילוז המוצג כנגן צעיר בתזמורת, בסך הכל שנה וחצי, אותו הוא מכתיר כאשף ביצירות מערביות, אילוז נותן לקהל כמה רגעים של פתיחת מקאם עם הכינור וסוחף תשואות מהקהל, ממול מגיע תורו של נגן הקאנון דרור יחזקאלי שהופך את הקאנון למעין צ'מבלו אירופאי בעצם כשהוא מנגן עליו קטע מוזיקלי קלאסי מערבי לחלוטין, בבחינת כור היתוך של צלילים בין מערב למזרח ולהיפך.

בכלל עניין הפיוז'ן מזרח מערב משחק תפקיד חשוב בצלילי התזמורת כפי שמתבקש משמה. קחו את זה יחד עם העלאת הזיכרונות מהשיכון בבירת הנגב וקיבלתם ערב שכולו קוקטייל ימתיכוני מערבי של נוסטלגיה, התרפקות, מקצבים, סלסולים והרבה שמחה.

ומה עם היהלום? את זה תדעו רק אחרי שתגיעו בעצמכם למופע המיוחד, כאן יש כרטיסים ותאריכים נוספים למופע