האמת, זו תהיה הפעם השלישית שדיווח בעקבות הקונצרט הראשון של תזמורת המהפכה אשר עלה לראשונה לפני שבע שנים וחזר בעת האחרונה שוב אל הבמות יעלה כאן. לא ניכנס לקטנות ומנהלות למה ומדוע, אנסה להתמקד בעיקר.
ראשית אציין כי לתזמורת המהפכה יש רקע ועבר בחיבור תאטרלי, כך היה עם הפנטסיה "חובזה" שנדד ממשכן האופרה לאולם התיאטרון הקאמרי, כך היה עם המחוות להיסטוריה של המופעים, הלהקות והבידור של ישראל בעבר וכך גם החיבור עם הסאגה התיאטרונית "מלאכים באמריקה" הצגה בשני חלקים של שלוש שעות כל אחת בליוויית התזמורת.
וכעת לעניינינו, אנסה גם לאמ"לק את המופע – תזמורת המהפכה בניצוחו של רועי אופנהיים חותמת קונצרט עם כל ההשתחוויה המסורתית והענקת זר פרחים למנצח, זו תחילתו של המופע\מחזה\קונצרט. הממשיך מייד וחזור אל ההתחלה – אופנהיים מנצח על חבורת נגנים בכלי מיתר ונשיפה המנגנים על פי תווים יצירה מוזיקלית הכוללת כמה פרקים קצרים יחסית ובהם משולבים ביצועי סולו לצ'לו (יעל שפירא), חליל (הגר שחל), חצוצרה (איתמר בן-יקיר). רובו של הקונצרט מאופיין במבנים שבלונים, מוגדרים מראש עד כדי בנאליות החוזרים על עצמם, לכאורה אקט משמים סטנדרטי וחסר הברקה לכאורה..
או אז מתחיל המהפך לצמוח כאשר עידו ברטל המגלם את תפקיד המספר פוצח בהשתלטות על העלילה, על הבמה, על הנגנים ובכלל, עושה במופע כאוות נפשו תוך התעללות בנגנים, בהנמכתם, בהפיכת חצר והדחת המנצח, מכריח את הנגנים לעשות כרצונו עד כדי רגעים אותם ניתן להגדיר כפורנו רך או סתם התנהגות הגובלת בהטרדה מינית, קחו את זה לאן שתרצו. אולם, העלילה מסקרנת והקהל יושב מתוח להבין מה הולך להתרחש בעתיד הקרוב ביותר, יוצר עניין שהוא יחס הפוך לקטע הראשון, מהשיממון הבנאלי אל הסקרנות היוצאת מהמוסכמות.
סופו של המופע וכאן אני משחרר ספוילר של ממש בלי לדפוק חשבון – המנצח הבנאלי (המגולם בידי רועי אופנהיים) והמספר המטורף וחסר העקבות (אותו מגלם עידו ברטל) עוברים בעצם לעולם שכולו טוב, או למימד אחר שכל כולו הזיה אחת ענקית כשדמויות הנגנים מרחפים מימינם ומשמאלם מתחתיהם ומעליהם ממשיכים את הקונצרט שהופך להיות מעין אקט ג'אזי חסר גבולות חוקים ומעצורים, קוראים לכך פנטסיה. פרשנות אישית שלי…
על הבמה מוכנים לשרביט המנצח או לגחמות המספר הנגנים – כינור ראשון: עדי חלאבין, תומר עינת, אטיין מנרי, נעמה צרפתי | כינור שני: ליאה רייחלין, טליה הרצליך, אמיר וויצמן | ויולה: דניאל תנחלסון, מירי מנשרוב, אביטל נוסימוביץ’ | צ‘לו: יעל שפירא, ג’קי פיי, בן שבולת, רומי קופלמן | קונטרבס: גיל גולדין | חליל ופיקולו: הגר שחל. אבוב: שירה בן יהושוע | קלרינט: קרן גולדנצוייג. בסון: יעלה אור-נוי | קרן יער: שחר זיו. חצוצרה: איתמר בן-יקיר | טרומבון: מיתר נווה | נבל: עדה רגימוב | תופים וכלי-הקשה: אסף דגן וגיורי פוליטי | פסנתר: זהר שרון.
על הפקת וכתיבת הקונצרט לכדי מופע בימתי אחראים – בימוי ומחזה: רועי אופנהיים ועידו ריקלין | מוזיקה: זהר שרון | עיצוב וידאו ארט: יואב כהן.
טעימה מתוך המופע
