יום חמישי האחרון של חודש יוני, יום זה ייזכר תמיד כיום האחרון לפני החופש הגדול (אם אתה רק סיימת כיתה ו') אבל יותר מכך כיום בו מציינים את הלילה הלבן בתל אביב עם ים של הופעות מוזיקליות ברחבי העיר מדרומה ועד צפונה, אבל השנה בגלל המלחמה ובגלל צמצום תקציב התרבות החליטו בעירייה לבטל את החגיגות ובמקומם קיבלנו מספר אירועים נקודתיים, אחד מהם היה בתדר והשני, המושקע יותר, תחת הכותרת "מבול" בסינמטק תל אביב.
ובכלל, כל הקטע הזה של "מבול" התחיל בירושלים ועוד ב-2019, שם הוא נקרא Zero one, שזה בעצם פסטיבל של כמה ימים במגדל דוד שחוגג את האומנות הדיגיטלית בשילוב מוזיקלי, השנה ההפקה של Zero One התחברה לחברת ההפקות הצעירה "דבק" של עיריית תל אביב וביחד ייבאו את הפסטיבל למרכז, למשך לילה אחד משמונה בערב ועד שתיים בלילה מילאו את ששת האולמות של הסינמטק הופעות, תיקלוטים והרבה אומנות דיגיטלית.
והנה יום חמישי, שמונה בערב, רכבת קלה, צעדה בארבעה, קוד QR בכניסה והחלל של הסינמטק נגלה לעיני, הביטים מחלל מספר 6, זה שהיה פעם מסעדת נובה ג'ויה ממלאים את המקום ותור ארוך של אנשים ליד אולם 5, שם יש הקרנות והרצאות על אומנות דיגיטלית בעידן ה-AI, אבל אני בתור צלם מוזיקה הולך לסקר את ההופעות הערב, כן, ביודעין ויתרתי על האולמות בהם מקרינים סרטים והתמקדתי באולמות 1,2,3, אולמות המוזיקה של מבול.
אולם 1 – טראפ והיפ הופ לפנים
אז באולם הזה הופיעו 3 אומנים והרכב אחד, כולם כאמור מסצנת ההיפ הופ והטראפ העכשווית ספיישל דור ה-Z, עדכני מאוד, צעיר מאוד, הרבה חוצפה ובעיקר שזה מגיע להרכב הבאר שבאי – שיבוש שהם בהחלט תופעה שלא מתאימה לכל אחד, בעיקר אם נולדת במאה הקודמת, ההרכב הזה יעשה הכל בשביל להשאיר רושם שהם לא באו לפה בשביל לשחק לפי החוקים והקהל שלהם יודע זאת ולכן ההופעה הזאת הייתה אחת הפסגות של הערב.
מלבדם פתחה את הערב זמרת הטראפ R&B הרחובותית מיקה טל שהוציאה את EP לאחרונה בשם "מטעמי תימן" (ובתור רחובותי לשעבר, נשבע לכם יש מסעדה כזאת ברחובות, כולנו גדלנו על האוכל שלהם), בניגוד לאוכל, המוזיקה של מיקה טל לא נשמעת תימנית בכלל, אלא סול במיטבו, עם הרבה אסתטיות ווקאלית של טל עצמה.
עוד הופיעו באולם 1 שני אומני היפ הופ שכבר המון שנים בסצנת האינדי, Lava Dome או בשמו האמיתי עדן לוי שהתחיל כDJ ומפיק מוזיקלי שבין היתר יש לו קרדיטים רבים באלבום הבכורה של מיכאל סוויסה (סוויסהלנצח), ב-2022 התחיל להופיע גם עם המוזיקה שלו עצמו והערב הוא במוד של תאורה כחולה והופעה של היפ הופ רגיש, אינטליגנטי ואלגנטי.
ולבסוף יש לנו את שאיי, הראפר שאוהב לשמור על עצמו מחוץ לרדאר של הרשתות החברתיות אבל מספיק מפורסם שכולם ידברו עליו שם, התחיל את הדרך כחלק מהצמד "ננח קלאסי" ואחר כך פתח בקריירת סולו עצמאית, כולל הופעה מצוינת באינדינגב האחרון. ואם יש מישהו שמתאים לערב הזה בול זה שאיי, עם אלבום הבכורה שלו שיצא לפני שנתיים "אומנות מודרנית שברה לי את הלב" אז הנה הוא פה, אנטי ממסדי לאירוע שכולו אומנות מודרנית. ואם זה לא מספיק, אז כיאה לאירוע, את ההופעה שלו ליווה וידאו ארט אומנותי מודרני של האומן יוסף משיח.
אולם 2 – אומנות רוחנית.
אולם זה יותר קטן מחברו לקומה, זו גם אחת הסיבות שתמיד היה תור ארוך של אנשים בכניסה אליו, האולם שמעוצב בצורת אודיטוריום אירח בערב זה 4 אומנים ויוצרים, תחילה זו הייתה מירב שחם, אומנית ספוקן וורד בפרויקט אי.שקט שהיא מלווה יובל שנהר ואביעד סינמס שחיברו לשירה שלה ויזואלים ומוזיקה מהפנטים, אחריה המוסיקאי טום אידן ששילב מוזיקה אלקטרונית מיסטית עם צלילים וקולות מהטבע, אחריו היה זה המוזיקאי האתני הבינלאומי שי בן צור שלקח אותנו למסע מדברי אל צלילים רוחניים המושפעים מהזרם הסופי האיסלמי ולנעילת הערב האומנית הנסיונית וחוקרת הסאונד סניז'נה רייז מלווה בוידאו ארט של מייק אייבי.
אולם 3 – אינדי וידאו ארט
קשה למצוא מכנה מוזיקלי משותף לאומנים וההרכבים שהופיעו באולם זה, הגדול יותר משאר אולמות הסינמטק, אז פשוט אסכם אותם כאינדי, כל אחד מארבעת המופעים על במה זו הביא את הסגנון המיוחד שלו. זה התחיל עם ההרכב האתני המצוין Şatellites, הרכב רב משתתפים בהובלת המוזיקאי המחונן איתמר קלוגר שנתן לנו חפלה טורקית מקפיצה במוזיקה שקל לאהוב אותה מהשנייה הראשונה, טוב, גם לאישיות הייחודית של סולנית ההרכב מירב בכר יש הרבה בכך ולזה גם נוסף וידאו ארט מהמם וייחודי של דניאלה מרוז שהפיקה להם קליפ צבעוני, מוזר ומושך כמו שרק הסגנון הייחודי שלה יכול לעשות.
ההרכב הבא שהופיע על הבמה באולם 3 הוא כנראה גם ההרכב המוכר ביותר הערב, הלא הם שלישיית Rasco, חביביי סצנת האינדי מכל הסיבות הנכונות, לאחרונה יצא האלבום השני שלהם והסגנון המוזיקלי של ההרכב מגובש, נכון ומלא בטעמים נוסטלגיים של מוזיקת סרף דרים בסגנון 60-70, כל כך אמריקאי אבל גם כל כך ישראלי, איזה כיף שיש אותם. אליהם צורף וידאו ארט פסיכדלי של דניאלה פרסאי שהתאים בול לכל האווירה של ההרכב.
אחריהם הגיע תורו של גיא בן עמי הידוע יותר בתור גיאגיא, וזו גם ההופעה שאני חיכיתי לה כל הערב, מוזיקאי ויוצר מחונן, קולו של דור ה-Z שהוציא עד כה עשרות שירים ייחודים וגם היחידי שבשעה וחצי של הופעת בארבי יכול להכניס יותר מ-30 שירים, הגישה פה נכונה, אם השיר טוב, זה לא אומר שהוא צריך להיות ארוך, ולגיאגיא יש המון שירים כאלו, בדרך כלל הוא יופיע כשהוא ישוב על התופים ועל פי רוב עם שותפו ליצירה איילו (אייל ערב) אבל הערב גיאגיא בחר ללכת בדרך אחרת, הופעת סולו בישיבה פלוס גיטרה פלוס אורגנית של פעם שסיפקה לו מדי פעם לופים של מקצבי תופים, הכי לואו טק, מה שמשאיר הרבה בהירות לשירים עצמם, שעה של הופעה, בלי הפסקה, בלי קטעי קישור, נטו מוזיקה, אהה… היה גם וידאו ארט מאחורה שמורכב מצילום לייב של גיאגיא פלוס אפקטים שגם הם כמו המקצבי תופים של האורגנית טבולים בלואו טק עצבני.
ולדובדבן הסיום של אולם 3 היה זה היוצר וה-DJ האלקטרוני המוערך Tai Rona שלקח את היצירה האילמת של הקולנוען הסובייטי דז'יגה ורטוב בשם "האיש עם מצלמת הקולנוע" והלביש עליה את הסאונד האלקטרוני הייחודי שלו. בהחלט משהו שאסור היה לפספס.
וזהו, 3 אולמות מתוך 6, כי ככה תכננתי, אולמות 4,5 התמקדו יותר ביצירות קולנועניות, אני בטוח שהיו שם דברים מרתקים ואומנים חשובים, אבל לא יכולתי להגיע אל הכל, בשביל זה כנראה אצטרך להגיע לפסטיבל הבא.
מבול – הופיעו והציגו: שאיי ◌ גיאגיא ◌ שיבוש ◌ מיקה טל ◌ נמרוד גרשוני ◌ לילה רוז ברי ◌ תום אידן ◌ יואל פלד ◌ קארין קימל ◌ רן סלוין ◌ יוסף משיח ◌ בר זרמון ◌ אי.שקט: מירב שחם + יובל שנהר + אביעד סינמנס
RASCO + Danielle Parsay ◌ Şatellites+Daniella Meroz ◌ Shye Ben Tzur ◌ Lava Dome ◌ Anna Haleta ◌ ZIV ◌ Yaara Haim ◌ Rzeng & Mike IV ◌ Ronen Tanchum ◌ Tai Rona ◌ Tom Love ◌ Katrin Ribinsky
ניהול אמנותי: יאיר מוס וערן אריאלי
הפקה: כרמי וורטמן
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה
