יום שישי, אוקטובר 30, 2026

מרגריטה גרין נאחזת ב״יום חדש״

בשירה החדש הופכת גרין זיכרון של אלימות בבית לשיר על פחד, נחמה והאפשרות לקום מחדש

״איך אפשר לשכוח את האתמול, איך אפשר לסלוח, לנשום?״ מרגריטה גרין פותחת כך את ״יום חדש״. היא לא ממהרת לענות. השאלה נשארת בין השירה הרכה להתפרצות הגיטרות, ומעניקה לתקווה שבפזמון את משקלה.

מאחורי המשפט ״מחר יום חדש״

גרין מספרת שגדלה בצל האלימות שהפעיל אביה כלפי אמה. לבסוף האם, מרגריטה ואחיה הקטן יצאו לדרך חדשה. באותם ימים נהגה חברה טובה לומר לה: ״מחר יום חדש״. המשפט הזה חוזר כעת בשיר שגרין כתבה והלחינה.

היא התחילה לכתוב מתוך כעס וכאב, ובהמשך פינתה מקום גם לנחמה. ״יום חדש״ אינו מבקש למחוק את האתמול. הוא נותן לפחד קול, ואז מציע להמשיך למרותו. גם הרצון לחבק ולנגן למישהי אחרת מרחיב את הסיפור האישי מעבר לגרין עצמה.

בין שקט לסערה

אורי בראונר כנרות הפיק את השיר עם גרין. היא מנגנת בגיטרות ובסינתיסייזר. כנרות מוסיף גיטרות, סינתיסייזר, בס, תכנותים וקולות. לפי תיאור ההפקה, הבתים השקטים מפנים מקום לגיטרות דיסטורשן בפזמונים. כך הצליל עוקב אחר המתח שבמילים: הרצון לנשום מול זיכרון שמסרב להיעלם.

גרין כבר מבצעת את ״יום חדש״ בהופעותיה. היא שרה אותו גם בעצרת מחאה נגד אלימות בקהילה הלהטב״קית. בהופעה נוספת הקדישה אותו לשי-לי עטרי ולנעמה שחר, בעקבות חשיפתן על תקיפה מינית. אלה רגעים שמסבירים מדוע היא פונה בשיר לאישה אחרת.

גרין היא סולנית ומפיקה מוזיקלית בהרכב הרוק הנשי Mocha Docha. היא ניגנה גם בשיר של רונה קינן, ויצרה בעבר בעברית וברוסית. אחרי סינגל הבכורה ״זוג מושלם״, היא ממשיכה לבנות את דרכה העצמאית. את ״יום חדש״ תשיק בהופעה בתיאטרון תמונע בתל אביב, ב-12 באוקטובר.

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...