יום שישי, אוקטובר 30, 2026

תזמורת המהפכה מציגה: ׳לנוע בלי לזוז 2024׳ – הפקה מחודשת

המנצח (רועי אופנהיים) באמצעות התזמורת ובשילוב וידאו ארט יוצר עולמות מוזיקליים-ויזואליים מסעירים וסוחפים ללא מילים, בעוד שהמספר שבצד הבמה (עידו ברטל) המשמש כקול שבראשו, מנסה להוביל את הקהל לחוויה אחרת לגמרי. תוך כדי שהוא מנסה לספר את החוויה המוזיקלית הוא הופך אותה למסע ברכבת שדים שכולה קודש לאגו המשתולל שלו. הוא שר, מנגן, משחק, משתלט על הבמה, על הקהל שבאולם ומחפש את מקומו על הבמה וביצירה.

10.06.2024, שעה 20:00 – במסגרת ׳סדרת המהפכה׳ באופרה הישראלית, ת"א

13.07.2024 שעות 18:00 ו- 21:00 – במסגרת ׳סדרת המהפכה׳ בהיכל אמנויות הבמה, הרצליה

זוהי יצירה ב"שלוש מערכות", המערכה הראשונה היא מוזיקלית ובמרכזה עולמות שנוצרים על-ידי התזמורת, שבמרכז כל עולם – יצירה לסולן ותזמורת (צ'לו, חליל, חצוצרה) אבל אין בתוכה מקום ל"מספר", לדמות ומילים. המערכה השנייה היא תיאטרלית ובמרכזה ניסיון השתלטות של המספר על החוויה המוזיקלית, חיפוש אחר דמות מרכזית, "נושא", שיחזיק את העולמות המוזיקליים ובכך הופך ומשנה את החוויה המוזיקלית לחוויה תיאטרלית (דרמטית). במערכה השלישית (האפילוג) נשאלת השאלה האם יוכלו לחיות יחד? היוצר והמספר, החוויה המוזיקלית והניסיון לספר ולעצב אותה במילים, כאשר בתמונת הסיום לאחר ניסיון ההתנתקות של היוצר מהמספר ולאחר שהמספר נשאר ללא מילים, ורק עם הבהרות בודדות, ואף לא מצליח לשאול את השאלה: "להיות או לא לה…" החוויה המוזיקלית חסרת הטקסט חוזרת לנקודת המוצא שלה: "ליצור זה לנוע לנוע בלי לזוז – להיות כל הזמן בתנועה, יש הקוראים לו: "מפריח הדממה". (מתוך המחזה).

בפנטזיה זו, התזמורת מתחילה כגוף מוזיקלי (במערכה הראשונה), והופכת לדמות במחזה (במערכה השנייה), שחקן משנה בהצגה לא שלה. קונצרט תזמורתי עם "מספר", שהופך להצגה לשני שחקנים – שחקן ותזמורת, ומתגלגל בסופו לריקוד מוזיקלי ללא מילים. אירוע בינתחומי של מוזיקה ותיאטרון הבודק את גבולות המדיום של כל אחד מהם.

היצירה מבוססת על עבודת הדוקטורט בפילוסופיה של המנצח ד"ר רועי אופנהיים ונכתבה בשיתוף עם הבמאי והמחזאי עידו ריקלין ובכיכובו של השחקן עידו ברטל. המוזיקה המקורית למופע היא פרי יצירתו של זהר שרון, על הוידאו ארט אמון יואב כהן, על עיצוב התאורה – קרן גרנק ועל עיצוב התנועה – מירי לזר.

"לאחר הצלחת 'מצבי רוח', שעלה במסגרת ׳סדרת המהפכה׳ ב-2022 ולאחר מכן בחו"ל, בחרנו לחזור למופע שהוא 'אביו הרוחני', וכהרגלנו בתזמורת המהפכה – לפרק ולהרכיב מחדש, ולהציע גרסה מחודשת ורעננה של המופע המקורי ופורץ הדרך הזה. אנחנו שמחים לשתף פעולה בגרסה החדשה עם השחקן והזמר עידו ברטל שחוזר לתיאטרון ובגדול – כשהוא נושא על כתפיו את התפקיד הראשי במופע", אומרים זהר שרון ורועי אופנהיים – יוצרי המופע.

כמה מילים שנכתבו כאן על ידי מבקר הבית אדר אבישר על המופע הראשון

כרטיסים ולוחות זמנים

טריילר

 

הכי חדשים

גאווה ישראלית: הצלילים שחזרו למרוקו

לפעמים המוזיקה מצליחה לחצות גבולות שהמציאות הפוליטית מתקשה לעבור. אמש, חמישי 29 באוקטובר, קיבלנו לכך תזכורת מרגשת...

הקליק האחרון: הפאנק לא מת, הוא רק הזדקן

הכול התחיל במרתף שחור בדיזנגוף יש סרטים שאתה צופה בהם, ויש סרטים שלוקחים אותך בחזרה אל החיים שלך....

דיק טרנטון: מי רצח את ההיגיון?

,מה קורה כשבלש חוקר שלוש תעלומות רצח, אבל בכל פעם ההיגיון בורח מזירת הפשע? ואם זה לא...

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...