סוניה פרס בגרסת המחזמר

הפקת מקור של תיאטרון חיפה, מחזה מוזיקלי שנכתב בידי גיא פרטי ושחר שמאי בבימויו של עידו רוזנברג הפורס במשך שעה וארבעים את סיפור חייה של סוניה פרס, אשתו של הנשיא המנוח שמעון פרס.

אל ההצגה גויסו השחקנית והזמרת מיקי קם המגלמת את דמותה של סוניה כאשה מבוגרת, לצדה  השחקנית ספיר באמוול המגלמת  את דמותה של סוניה בצעירותה דרך התבגרותה וכן השחקן זוהר בדש המגלם את דמותו של שמעון פרס לאורך השנים. על הבמה וכחלק בלתי נפרד מהעלילה וההשתתפות מצויים חברי תזמורת המהפכה בניצוחם של רועי אופנהיים /ניר כהן שליט, המלווה את העלילה על הבמה מהזוית המוזיקלית עם פס קול אינסטרומנטלי מקורי ומשובח ביותר.

עלילת ההצגה עוקבת אחר מסלול חייה של סוניה פרס (גלמן שם נעוריה) ילידת פולין שעלתה עם הוריה לארץ ישראל בגיל 4 וחיה בכפר הנוער בן שמן שם אף למדה והכירה את שמעון פרסקי, לימים בן זוגה ובעלה. ניתן לומר כי סיפורה של סוניה, למרות שלא עמדה מעולם בחזית העשייה הפוליטית והציבורית מלווה ועוקב אחר סיפורה של מדינת ישראל מהימים שלפני קום המדינה, דרך הקמתה והלאה מול כל הקשיים שהתגלו בדרך, עובר למאבקים של בן זוגה פרס בעולם הפוליטי והמדיני, מחוייבותו למדינה לפני המשפחה וכך גם החיכוכים במערכת היחסים ביניהם. יש כאן אמירה פמיניסטית ברורה, למרות שהדמות איננה בעלת עיסוק משמעותי במסגרת קריירה הרי האופי שלה מודגש כאן כיישות עצמאית הנאבקת בעצמאותה והוויתורים כדי להיות העזר שכנגדו, קורבן אישי לא קל, גם אז כמו היום.

מהזווית התיאטרלית אין מדובר במחזמר קלאסי, מהבחינה המוזיקלית אין מדובר במופע קונצרטי. זהו הלחם יוצא דופן במינו של שיבוץ מושכל בין עלילה ביוגרפית לבין יצירה מוזיקלית החיה ונושמת לצידה ולמענה. לצד משחקה המצויין (ומיד אגע בכך) של מיקי קם ושני השחקנים הנוספים הלוקחת את הצופים למסע בזמן מנקודת ראות של ההווה לאחור, עומדת בפני עצמה היצירה המוזיקלית שיצרו גיא פרטי כותב השירים ומלחינם יחד עם צמד מנצחי התזמורת.

העלילה אצה רצה לה על גבי לוח הזמן וכך המקומות, הזמנים והסצנות מקבלים תמיכה מצויינת בדמות אביזרים מינימליסטים המוצבים ומונחים בחוכמה על גבי הבמה שבכלל בנויה כמדרגות על מנת לתת את המיקום לנגנים בתוך העלילה, גורם נוסף שמחזק את האמינות התיאטרלית הנו עבודת התאורה המשתלבת עם עבודת התזמור כדי להביא את הצופים במסע בזמן ומקום לנקודות המתבקשות, רגעי שמחה ועולץ סטייל חיי הג'אז בניו יורק של שנות החמישים לצד העצב הכבד והאווירה הנוכחת בעקבות רציחתו של יצחק רבין ארבעים שנה מאוחר יותר.

העלילה לא קלה, לא הגענו כדי לשיר ולרקוד עם אצבעותינו מול המוצג על הבמה, באנו כדי לספוג תכנים סמי דוקומנטריים, חצי ביוגרפים של דמות שעמדה לצד ומאחורי אחד האישיים הכי נאמנים לרעיון המדינה הציונית ובעצם המחזה המוזיקלי הזה מנסה להציג את דמותו של פרס לאורך חייה של סוניה.

ואחזור לאחור, כשציינתי את משחקה המצויין של מיקי קם, הגעתי אמש לתיאטרון חיפה מסגרת הצגה מיוחדת שהוגשה לקנייני מוסדות וקהל מאורגן, קבלת הפנים בלובי התיאטרון כללה כיבוד קל של בוקר לצד מופע שירי ארץ ישראל הטובה והיפה בהגשתה של הזמרת והיוצרת בטי פבלו. כאשר נכנסנו לאולם התיאטרון התברר כי השחקנית הראשית חשה ברע וכבר הוחלט על דחיית ההצגה שתוכננה להיערך כעת. אולם סוף טוב הכל טוב, אחרי רגעים לא קלים יצאה ההודעה אל הקהל שהמתין כי ההצגה חייבת להתקיים כפי שאומר המשפט המוכר. ואכן מיקי קם עלתה לבמה והציגה משחק מצויין כמו שהיא יודעת להגיש תמיד.

כשאני מנסה לסכם את החוויה התיאטרלית ולמקם את ההצגה על המדף הנכון אני אומר מיד כי אין מדובר במחזמר בנוסח המוכר לנו עם שלל שחקנים ורקדנים בהעמדות כוריאוגרפיות מתוכננות ומיוחדות, לא, ארהיב אף ואומר כי אני מניח בביטחון מלא את המחזה "סוניה" לצד האופרה "תיאודור" על המדף הציוני החינוכי והמצפן הישראלי. אפילו אעיז ואמליץ למוסדות חינוך לרכוש את ההצגה עבור חניכיהם.

לחצו לפרטים אודות תאריכי ההצגה ורכישת כרטיסים