אין ספק כי הימים הנוכחים הם וואחד טרללת שלא חווינו הרבה זמן, ואנחנו הרי למודי מלחמות ומבצעיים צבאיים אבל כאפה כמו שנחתה עלינו עמישראל באותה שבת שחורה 7 באוקטובר לא הרגשנו מאז המחדל של אותו יום כיפור שחור משחור.
לא אכנס לשאלות והתשובות מי האשם\ים, אתמקד בטוב שבאדם, בשאלה הרטורית – למה אנחנו חיים ומה עושה אותנו יותר טובים מהם ומבעלי החיים? תרבות רבותי תרבות (גם ספורט וגם פנאי בכללותו). כאשר נכנסה לתוקפה ההפוגה במהלכה התקיימו חילופים בין הישראלים שנשבו לבין המחבלים\ות שמרצים עונשי מאסר והתותחים והטילים נדמו למשך שבוע וקצת, הייתה זו ההזדמנות לתרבות לשוב ולהרים את ראשה, זה החל באופן כרונולוגי במועדון כולי עלמא בתל אביב השוכן בתת הקרקע (והחל לפמפם עצמו לחיים עוד בטרם נכנסה ההפוגה והטילים עדיין שרקו), זה המשיך בעוד כמה ספוטים בשולי העיר שהתעוררו להרים הופעות ומחוות, המשיך עם פתיחתו של מועדון בארבי, אקא מקדש הרוק של תל אביב וימשיך הלאה בשבוע הנוכחי (למרות סיומה של ההפוגה וחזרה למעגל ההפצצות והטילים) במועדוני שוליים נוספים בעולם התרבות.
אך לא רק, גם המיינסטרים מתעורר, כך מספר הופעות קרמו עור וצלילים באולם צוקר שבהיכל התרבות (תת קרקע קלאסי), גם התיאטרון הלאומי הבימה התעורר עם מופע בכיכובה של "הסבתא של השחקנים" ליא קניג עד מאה ועשרים והרבה בריאות, גם תיאטרון בית לסין התעורר עם הקומדיה "בין קודש לחולון" וגם התיאטרון הקאמרי שם חשבו כי הטיפול האמנותי הכי נכון הוא לא רק להריץ מספר הצגות באולמות התת קרקע של הקומפלקס אלא ליזום פרויקט חדש – "ימים טובים פי אלף*" – מופע ייחודי החוסה תחת השורה השנייה מתוך השיר שכתבה שמרית אור והולחן בידי קובי אושרת בביצועה של להקת פיקוד מרכז – "יחד".
אין מדובר בהצגה או מחזמר לפי המתכונת המוכרת לנו, מדובר במופע שהוא יותר בקטע של מסכת, במובן הטוב של המילה, רחוק מאוד מאותם טקסים בית ספרים, כאן חברו יחדיו שורה ארוכה של כותבים מהמחלקה האמנותית של התיאטרון הקאמרי – גלעד קמחי, עירד רובינשטיין, קרן חובב, שחר פנקס, גור קורן ועמית אפטה אשר אספו מילות שירים המתאימים לרוח העת הזו – "זן נדיר" מאת מאיר גולדברג בהלחנתה של קורין אלאל, "מדינה קטנה" מאת דני סנדרסון בהלחנתו של יוני רכטר, "נחמה" מאת רחל שפירא בהלחנתה של נורית הירש, "תמיד יחכו לך" המופתי של לאה שבת, "יכול להיות שזה נגמר" שכתב יהונתן גפן ושם טוב לוי הלחין, "למחרת" מאת לאה גולדברג בהלחנתה של יודית רביץ, השיר "בך לא נוגע" של דן תורן, "מחכה" שכתבה ריטה בהלחנתו של עידן רייכל, השנסון "אם נדע לאהוב" שכתב יעקב שבתאי לפי לחן של ז'אק ברל, וכמובן שיר הנושא "יחד".
בין השירים אותם בצעו יחדיו ולחוד שחקני התיאטרון אודיה קורן, דרור קרן, דן שפירא, דורית לב ארי, אולה שור – סלקטר, נוי הלפרין, שני שאולי, אלעד אטרקצ'י, תום חודורוב וגלעד שמואלי אשר לוו במוזיקאי רועי שמע בקלידים, גיטרה ושירות בניהולו המוזיקלי של פיטר רוט, נרקמו קטעי משחק וסיפור המבוססים על טקסטים אקטואליים שנכתבו במיוחד לצד מקטעים שנכתבו מן זמן בידי יוצרים וסופרים כלאה גולדברג, אתגר קרת, דויד גרוסמן, נועה לזר קינן ויאיר אגמון.
המופע שהתקיים באולם התת קרקע מספר 3 הנראה כתיאטרון פרינג' בהווייתו התמקד בין היתר ביצירת קשר ואינטראקציה עם הקהל שחלקו הגדול נמנה על חוג הידידים של התיאטרון הקאמרי, רגעים של שאלות ותשובות הדדיות שניהלו השחקנים מול ועם הקהל תרמו ללא ספק לתחושת הביחדנס שהמופע ביקש לחדד ולמצק באוויר, לא הצגת קומדיה או טרגדיה, גם לא מחזמר, פשוט התעוררות של התיאטרון כמוסד וכקבוצת אנשים יוצרים שביקשו לחבור אל הקהל שלהם במענה אקטואלי הנותן סוג של תשובה למצב במדינה.
במקביל למופע התקיימה ב"כיכר החטופים" הסמוכה עצרת למען החטופים ובני משפחותיהם בה נכחו כמה מהחטופים שחזרו מהשבי, הספקנו לערוך סיור בכיכר לפני הכניסה לתיאטרון.
את ההפתעה של המופע הביאה הזמרת ירדנה ארזי שהתארחה ובצעה שני שירים – את השיר "הביתה" שהוקדש לחטופים ואת "שירו שיר אמן" שחתם את הערב המרגש.
המופע ממשיך לרוץ מעל בימת הקאמרי 3, כאן תמצאו תאריכים וכרטיסים
תיעוד וידאו – אור גפן
