מחווה למאיר אריאל – ההופעה
עשרים וארבע שנים למותו של מאיר אריאל ובמופע השנתי לזכרו הופיעו בין היתר: ארז לב ארי, דורי בן זאב, מוקי, איה זהבי פייגלין, האחים אהוד ושחר אריאל ורבים אחרים, צפו בקטעים מהמופע.
לא להאמין שעברה כמעט רבע מאה מאז שמאיר אריאל נפרד מאיתנו בפתאומיות, הגאון שתחת עטו נכתבו השורות האלמותיות "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה" (שיר כאב) או "תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב" ("בצהריי היום"), מאיר שידע גם להיות רומנטיקן שצריך "בא לי בזאת הפעם, ליפול על חרב למות עליך, לזכר ערב שלא יחזור" (ערב כחול עמוק) ועל הדרך גם לקומם אותנו עם "הכנסי כבר לאוטו וניסע", אבל בסוף ידענו תמיד להעריך כל מילה שכתב ולאהוב אותו על כל צדדיו.
וכמו בכל שנה כבר 24 שנים שנפגשים המשפחה והמוזיקאים לערב אחד חד פעמי שבו חוזרים אל השירים הנפלאים של מאיר אריאל, השנה הלוקשיין שנבחר לערב המחווה הוא "קו הרקיע" הנמצא במרומי פארק אריאל שרון או בשמו המיתולוגי "חירייה", אז בשיאו בשנות השמונים והתשעים לא יכלנו לנסוע בכביש 4 מבלי להריח את הר הזבל, היום ההר הוליד את אחד הפארקים היפים שיש לנו באזור המרכז, והנוף, אוי, הנוף שנגלה לפנינו ממתחם ההופעות "קו רקיע" הוא אחד המדהימים.
אז אחרי ששיבחנו את המקום נעבור למנה המרכזית והיא כמובן ערב המחווה, על הניהול המוזיקלי הופקד הגיטריסט איתי זנגי (ג'ירפות, ארז לב ארי) שעיבד בצורה חכמה ורגישה את שיריו של מאיר אריאל תוך כדי שהוא מאגד סביבו להקה של 8 נגנים ו-2 זמרות ליווי לביצועים עשירים ומדויקים.
על הבמה עלו לפי סדר הופעתם: ארז לב ארי שביצע את "מודה אני" ו-"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ", אחריו הייתה זו אפרת גוש שנתנה את האינטרפרטציה הייחודית שלה ל"מים מתוקים" ו"שדות גולדנברג", אחריה עולה אהוד אריאל עם "נשל הנחש" המיתולוגי" ואז הבמה מתרוקנת בשביל גירסא אקוסטית של איה זהבי פייגלין לשיר של מאיר אריאל ושלמה יידוב "ערב כחול עמוק" אותה מלווה דורון כוחלי באקורדיון. איה נשארת על הבמה כשהלהקה חוזרת לבצע איתה את "טרמינל לומינלט" שיושב עליה בול, אכן בחירה ראויה.
חמי רודנר הוא האומן הבא ברשימה, הוא מבצע את השיר "לילה בלי טיפה של דלק" שיהודה עדר העביר לרודנר שילחין ויבצע מתוך אסופת שירים שנמצאו בעיזבונו של מאיר אריאל. הלחן של רודנר הנוטה יותר לרוק בהחלט שונה מלחניו של אריאל אך לא ניתן לפספס את התחכום במילים הכה אופייני למאיר אריאל.
מוקי שעלה אחרי חמי רודנר ביצע את "לא יכול להוריד ממך את העיניים" בביצוע נאמן למקור אך בשיר הבא "חיית הברזל" (מתוך "רישומי פחם") בחר מוקי בביצוע שהתרחק מהגירסא השלווה והמקורית של אריאל ונע אל עבר תערובת של רוק עם ראפ שנשמעו כאילו מאיר אריאל כתב במיוחד את השיר למוקי.
גם שולי רנד שעלה אחרי מוקי החליט לבצע את "סיאוחתו אעפעס" מהאלבום רישומי פחם בביצוע מקפיץ בסגנון קאנטרי (סחטיין זנגי על הבנג'ו האותנטי) שנתן לשיר המקורי חיים חדשים, ולסיום חלקו של שולי רנד בערב הזה הוא גם ביצע את "שיר תת מודע זמני"
כמו בכל שנה משפחת אריאל לוקחת חלק פעיל בערב, בראשיתו היה זה אהוד אריאל שביצע את "נשל הנחש" עכשיו יעלו לבמה תרצה אריאל אלמנתו מלווה בשחר אריאל שגם נשאר לבצע את "ארול" ואת ההמנון "שיר כאב" שניים מהשירים האהובים ביותר של אריאל (ת'אמת, יש עוד הרבה שירים אהובים ברפרטואר הענק של אריאל).
מגיעים לחלק האחרון של הערב, דורי בן זאב שגם הנחה את הערב כולו יבצע בשבילנו את "עברנו את פרעה" בגירסת ג'אז ליילי ואחריו גם את "הולך בטל" של אריאל זילבר ולהקת תמוז שתמיד כיף לשמוע, ואם כבר להקת תמוז אז איך אפשר לסיים את ההופעה מבלי "סוף עונת התפוזים", לשם כך עולה לבמה חמי רודנר לביצוע רוק סוחף, הקהל שכבר קיבל אישור בשיר הקודם להתקדם אל קדמת הבמה כבר שלף את הטלפונים בשביל לתעד את הרגע הנדיר הזה.
שעתיים של הופעה מוצלחת, הכל זרם שם פרפקט, הלוקשיין של קו הרקיע, העיבודים המוזיקליים הנהדרים של איתי זנגי, הבחירה הנכונה של האומנים וההתאמה המדויקת של השירים לכל אחד מהם, מה נשאר? רק השירים שלא נכנסו לפלייליסט של הערב אבל בשביל לבצע את כל האהובים היינו צריכים להישאר שם לפחות עד הזריחה (לי דווקא מתאים, אולי שנה הבאה נעשה מרתון כזה?)
הלהקה: איתי זנגי – גיטרות, בנג'ו והפקה מוזיקלית, יותם בוטנר – תופים, אמיתי לדין – בס וקונטרבס, אלעד נאמן – כלי הקשה, דורון קוחלי – קלידים, עמוס צימרמן – גיטרה אקוסטית, אדם מדר – כינור, חצוצרה, יוחאי כהן – טרומבון, זמרות – נטלי גבע ועמית-אור מגן. המופע הופק על ידי חברת ToMix.
