חפירה ראשונה – סוגרים טרילוגיה, נטלתי על עצמי לטעום את הפקות המקור של תיאטרון יפו המתמקדות בזמר ובשירה הערבית הקלאסית, הכל החל מהשלט גדול המימדים שניצב בדרך קבע ברחבה של התיאטרון ביפו העתיקה ובו במשך תקופה ארוכה הופיעה מודעת ענק על המחזה בכיכובה של גלית גיאת המתמקד בדמותה של הזמרת המצרייה אום כולת'ום. בכל פעם שחלפתי שם בדרכי לתל אביב אמרתי לעצמי "אתה צריך להגיע לכאן…", בסופו של דבר זה קרה, הגעתי לאחת מההצגות בכיכובה של גלית גיאת, המשכתי את המגמה עם מחזה אודות דמותו של הזמר בן העם הדרוזי פאריד אל אטרש בכיכובו של זיו יחזקאל ואמש חתמתי את הטרילוגיה עם דמותו ושירתו של עבד אל חלים חאפז, אף הוא יליד מצריים שהותיר אחריו ארסנל שירים בשפה הערבית שלא מעט מהזמרים והזמרות בישראל מאמצים לחיקם.
חפירה שניה – את בוקרו של ערב המופע הקדשתי לחיפוש, קריאה והאזנה ליצירותיו של עבד אל חלים חאפז, מה שנקרא "מודיעין מקדים" במונחים צבאיים למרות שחאפז כלל לא היה אובייקט פוליטי או מיליטנטי בהווייתו. מצאתי לפני אמן מולטי – טאלנט, זמר, שחקן, מנצח מוזיקלי, מורה למוזיקה ואף איש עסקים ומפיק סרטים מצרי. חאפז נחשב לאחד הזמרים הגדולים בעולם המוזיקה המצרית, לצידן של דמויות כאום כולת'ום, מוחמד עבד אל-והאב, כינויו בפי העם היה "הזמיר השחום" (אל-ענדליב אל-אסמר). חאפז הלך לעולמו בגיל צעיר אך הותיר אחריו שירים רבים מלאי "עצב והבנה".
אמש המה אולם התיאטרון הקטן שבמבנה העתיק ששימש בעבר כבית המושל העות'מני של יפו "בית הסראיה", במקור מצודה מימי הצלבנית ובמהלך ההיסטוריה אף חאן לעוברי אורח וסוחרים, מקהל שהגיע כדי לחוות ערב שירה בציבור עם שיריו של הזמר המצרי עבד אל חלים חאפז. ומדוע אני מגדיר זאת כערב שירה בציבור? על שום דבריהם של המציגים שכיכבו במופע – השחקן אורי גבריאל והזמר זיו יחזקאל שבמהלך דברי הפתיחה שלהם לאירוע עודדו את הקהל להצטרף לשירה, היה זה מעין רוויה של צמא בתוך ליבותיהם של רבים מהנוכחים. דור שני לעולים מארצות ערב שגדלו על שירי הזמרים הערבים בבתיהם בילדותם.
בפתיחת האירוע נכנס לבמה הפסנתרן זיוואר בהלול אשר פתח דווקא בקטע נגינה המושתת על יסודות אירופאים קלאסים, לא מקאם ולא חצי מקאם, לא פתיחה של תזמור ערבי, פשוט צבע אירופאי שנולד לפני כמה מאות בשנים.
אליו מצטרפים בהמשך אורי גבריאל וזיו יחזקאל בישיבה כמעין בית קפה לצד בקבוק ערק (שבטח היה מלא במים). אורי פותח עם סקירה קצרה ומאוד רשמית אודות הביוגרפיה של עבד אל חלים חאפז למן הולדתו, המעבר לעיר הגדולה ועד למותו בטרם עת בעקבות מחלת הבילהרציה ממנה סבל. זיו יחזקאל פותח בקטע שירה קצרצר ואורי גבריאל ממשיך ועובר למצב הסיפורת האישית, משתף את הקהל בתולדות חייו האישיים כילד וכנער שגדל על הרדיו בו נשמעו בשכונה ובמעברה שיריהם של גדולי הזמר הערבי מתחילת המאה שעברה ומדגיש כי מדובר בעצם בדי אנ אי מוזיקלי שנעוץ עמוק בנשמותיהם של בני הדור השני של יוצאי מדינות ערב כקו חוצה רוחבי מבלי קשר להבדלים ודקויות השפה בין הארצות והעמים מהם עלו הוריהם. כוכבי הזמר דאז היו בינלאומיים בקרב העולם הערבי.
מכאן ממשיך המופע לזרום כאשר בין אנקדוטה אחת לשניה, המשלבות מהסיפורים האישיים של שני המציגים לבין הסיפורים מחייו של חאפז, זיו יחזקאל מנעים את קולו בשיריו של עבד אל חלים חאפז ומציג יכולות מעולות ביותר כווקליסט המתמחה עד הפרט האחרון בשירה הערבית.
התחושה של מועבט מעודן נסוכה על הערב, המציגים מיטיבים לתת לקהל את התחושה שבעצם כולנו מצויים במעין סלון ביתי ערבי של פעם, או לחילופין במרכזו של בית קפה באחת מסמטאות קהיר וכולם שותפים לשירה אותה מוליך בכשרונו הרב זיו יחזקאל, לא שאורי גבריאל לא טמן קולו בצלחת ואף יצא בכמה קטעי סולו ואף בליווי מצויין לשירתו של זיו.
המופע שנמשך כשעה וחצי הגיע לסיומו אם איך לא – השיר "סוואח" (הנווד, תייר, מטייל), הנחשב לשיר הכי מוכר וחשוב מבית היוצר של עבד אל חלים חאפז, אל זיו כאמור מצטרפים רבים מהקהל ואפילו אני משחרר כמה שורות מהפזמון בשקט שלא יקלטו את הזיוף הנוראי שלי…
בקטנה – את זיו יחזקאל ראיתי לראשונה לפני כעשור עת הופיע לצידה של נסרין קדרי, עדיין בימיה הראשונים כזמרת, במועדון בארבי, מבצעים שלל "להיטים" מהעולם הערבי הקלאסי, שבתי ופגשתי אותם בהזדמנויות נוספות מעל הבמה ובין היתר כשהם מבצעים משיריו של חאפז.
את סיכומו של הערב אוביל לאמירה שלמעשה סגרתי כאן טרילוגיה מוזיקלית תיאטרונית בנושא המוזיקה הערבית הקלאסית. מסע שאני ממשיך אותו במקביל עם תזמורות ומחזות נוספים, כן ירבו. מעבר לזווית התרבותית, ישנה חשיבות גבוהה להבין ולהכיל היכן בעצם אנחנו נוכחים ומדוע אנחנו צריכים להמשיך את מגמת ההשתלבות במרחב של המזרח התיכון.
עוד כמה טעימות מהמופע
