קליפים חדשים

שלומי שבן – מאני טיים

שלומי שבן בדרך לאלבום חדש, משיק שיר - "מאני טיים", האזינו

שמונה שנים חלפו מאז שהמוזיקאי, הפסנתרן והזמר שלומי שבן השיק את אלבומו האחרון – ״תרגיל בהתעוררות״, כעת הוא עושה את צעדיו לקראת הוצאת אלבום חדש שיכלול שיתופי פעולה עם זמרים, יוצרים ומפיקים מוזיקליים מגוונים. הבוקר הוא משחרר את הסנונית הראשונה מתוכו – "מאני טיים", אשר מילותיו נכתבו על ידי שלומי ואילו הלחן נוצר יחד עם הקלידן אסף תלמודי שהפיקו עם תמיר מוסקט. טביעות אצבעותיהם מורגשות היטב בשיר החדש…

כך שלומי שבן עם יציאת השיר –"כמה זמן חיכיתי לכתוב את זה. שיר ראשון מתוך אלבום חדש. תודה לאל. מאני טיים הוא מונולוג של אדם רדוף רגשות אשמה, החמצה וגדלות. הוא מתרחש באמצע החיים, בחום בלתי נסבל, עם שני ילדים על הידיים, אמא מדוכדכת שלא מפסיקה להתקשר, והאנג אובר שמסרב להתפוגג. הוא שיר על בהילות כוזבת, כזאת שיכולה להרוג בן- אדם. הוא שיר שמתעקש לחיות. יש בו כניעה, אבל לא השלמה. אפשר לרקוד אותו, אבל זה לא ייראה טוב. אני מתרגש להודות – לאסף תלמודי ותמיר מוסקט האבירים שהפיקו את השיר, אבל עשו כל כך הרבה יותר מזה, הם התאבדו עליו. אני אוהב אתכם. לתום שובל החכם והמוכשר שגרם לי להישיר מבט למצלמה ולעמוד מאחורי השיר, מיוזע וחבול, כפי שכתבתי אותו. לגלעד כהנא האדיר שניהל אמנותית את עשיית הקליפ ברגישות, חדות, וחברות אין קץ. לתום מאירה ארמוני שהפליאה בקולה ולחשה לי באוזן ״מאני טיים״ (ודברים חכמים נוספים). ליובל בנאי ו״משינה״ שהשאילו לי באהבה את המשפט היפה ״זה לא נגמר, זה רק הסוף״. לכם ששאלתם, עודדתם, חיכיתם, ונתתם לי תחושה שיש למי ולמה. תודה לאל."

.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: