פס קול שבועי
כולל וידאו

אייל אבן צור – רגע אחד

אייל אבן צור משיק אלבום חדש - רגע אחד, האזנה

אחרי שהשיק במהלך השנה החולפת את השירים – "צורה" ו- "תלבושת אחידה", משיק המוזיקאי והיוצר אייל אבן צור  אלבום חדש בתצורת אי.פי הכולל חמישה שירים שנכתבו על ידו והולחנו בחלקם במשותף עם אלדד גואטה ובניהול מוזיקלי של שלומי ברכה. לצד יציאתו של האלבום יוצא במקביל שיר הנושא "רגע אחד" בו מתארחת מאיה בלזיצמן המלווה בקליפ מאוייר שיצרה עדן מזל כהן. האלבום המינימליסטי הוא בעצם פנינה נדירה בסצנת המוזיקה הישראלית, מעין פסק זמן של רוגע, שפיות ונוסטלגיה אינטימית.

כך אייל עם יציאתו של האלבום החדש – "האלבום נוצר בתקופה המשמעותית ביותר בחיים שלי, בה חוויתי שני אירועים מכוננים בסמיכות מצמררת- הפרידה מאבי היקר שהלך לעולמו והולדתה של ביתי הבכורה חודשיים לאחר מכן. הדרך של זוגתי רויטל ושלי להורות הייתה ארוכה, ארוכה מאוד. קשה לגשת לשש שנים של טיפולי פוריות. קשה לשים במילים את רכבת ההרים המוטרפת, ממבול של דמעות לתקווה ואמונה שזה יקרה בסוף, שיש לנו סיפור והזמן יגלה לנו אותו. ואכן התגלה סיפור שמעולם לא יכולנו לדמיין. בשיר שמלווה את יציאת האלבום החדש ונושא את שמו, אני שר על רגע אחד, רגע שמסמן את סוף הדרך להורות שהוא גם תחילת דרכינו כהורים.  לאלבום הזה יש לי שותף, חברי היקר, שלומי ברכה, שנכנס איתי למסע שהתחיל כתרגיל בהתקרבות, ככה קראנו לזה, ולימד אותי שוב ושוב בסבלנות שהדרך היא כל מה שמשנה. ״האלבום הזה הוא מתנה ממך לעצמך״ הוא אמר לי. הוא צדק."

את השקת האלבום החדש יחגוג אייל במופע שיתקיים בתאריך 26 ביולי באוזן בר החדש בו יתארחו לצידו שלומי ברכה ומאור כהן.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: