את קמילה אני מכיר כבר זמן רב, נוצר בינינו קשר שהוא מעבר לקהל ואמן, ליוויתי אותה ואת יצירתה מאז שחשפה את שיריה במופע אקסטראווגנזי במועדון בארבי בשנת 2015 וכישפה את הקהל.
קמילה טרגטלוב, או בטייטל הבימתי – KAMA KAMILA נולדה וגדלה באזרבייג'ן עד שעלתה לישראל לפני יותר מעשרים שנה, החליפה מולדת אחת במולדת הנוכחית, שבתה אותי למן הרגע הראשון שראיתי ושמעתי אותה במופע חגיגי במועדון בארבי בתל אביב לכבוד השקת אלבום הבכורה שלה – "אדמה".
ככה אני רוצה את המוזיקה!
כך כתבתי על קמילה והמופע בזמנו – "…חווית גרוב אמיתית ושורשית, אמנית יוצרת ומבצעת, אשה בעלת נוכחות בימתית, בשלה, חושנית, המגישה עם הרכב נגני כלים אתניים לצד הקדמה האלקטרונית הכי נכונה מוזיקה הנצבעת בשלל צבעים, ריחות ותבלינים עם הרבה מאוד גרוב, שמחה ואמת, לוקחת את הצופה אל עולמות אחרים באמצעות הביט האלקטרוני הנמסך בפנים, ככה אני רוצה את המוזיקה!"
במקום אחר כתבתי את הפסקה הזו – "היא שבתה את ליבנו, עינינו ואוזנינו למן הרגע הראשון שעלתה לבמה מלווה בצלילי האלקטרוניקה היוצרים מתח באוויר מתוך כלי הנגינה של שטובי, לבושה בבגד אקזוטי מבד צבעוני וכל ראשה עטוף בתוך מסכת מטבעות בצבע זהב ובידה תוף קווקזי ענק עמו היא יוצרת קצב והלמות ההולכת ומתגברת."
מכאן אתם.ן מבינים.ות שאני משוחד לחלוטין, לטובה!!!
מאז כפי שאמר המשורר הפילוסופי, זרמו מים רבים בנחלים, הגעתי ללא מעט הופעות של קמילה, שיתופי פעולה מיוחדים ביניהם עם מיכל שפירא כמופע של שתי נשים, דיוות מוזיקליות בעלות נוכחות בימתית מפעימה, מופע אחר מזוקק לארט מוזיקלי מהודק אך פרוע בסערת חושים עם אלן אלייב וחברים נוספים. אפילו בהזדמנות אחת המתנתי עד אחת בלילה לחוות את הופעתה כאשר טיסתה מאירופה איחרה לנחות ואני עם חברים המתנו בסבלנות באחד ממרתפי התרבות של תל אביב
בשנה החולפת, כמו כל עמישראל, צפיתי בהופעתה במסגרת תכנית הריאליטי המוזיקלית – אקס פקטור לאירוויזיון, לטעמי היא הדהימה את הקהל והשופטים ביכולות השירה והמשאפ שהיא הגישה, לדאבוננו היא נפלה בדרך, הפסד מוחץ לקהל ברחבי העולם…
הדרך לאלבום
לפני מספר שנים עברה קמילה תקופה לא קלה במהלכה היא חוותה התמודדות עם מחלת הסרטן, הימים הקשים והמחשבות כי היא בסופה של הדרך בעולם יצרה את ההבנה הפנימית המורבידית למעשה שלה כי היא צריכה להיפרד מהעולם. את התחושות, הכאב והמחשבות הללו היא לקחה אל העולם שבו היא הכי טובה – יצירה מוזיקלית. כך היא עבדה במקביל על אלבום חדש תוך מחשבה על לידה מחדש. לצידה של קמילה עמד המוזיקאי הרגיש נעם הלפר (נועמיקו, Age is a Box, Folo, Kitzu,) האחראי על ההפקה המוזיקלית.
כך סיפרה קמילה לפני שנה כאשר עדיין עבדה על האלבום – "…האלבום הראשון שלי -אדמה- כולו עסק בהגירה שלנו לארץ, בחיפוש הזהות החדשה שלי והפרידה מהמשפחה באזרבייג׳אן בגיל ההתבגרות, אני מופיעה עם האלבום הזה עד היום, סיפור מרתק על אהבה ופרידה מאדמה שנולדתי מתוכה ואדמה חדשה בארץ שאימצתי ולמדתי לגדול מתוכה חדשה. החוויה היתה ככ חזקה בשבילי, בגיל ההתבגרות, שמעולם לא חשבתי לכתוב אלבום נוסף. והנה זה בא, בגיל ארבעים, הרפתקאת החיים והמוות, בום! זה דרש מעצמו כתיבת אלבום שני. הפעם לא רק בעברית אלא בכל מכלול השפות שלי, רוסית, אנגלית, עברית ואזרית. החויה הפיזית של לעמוד על גבול המוות והחיים איננה גובלת בשפה. זהו כל המכלול, של כל מהותי, משתתף ביצירת האלבום. פגשתי מפיק-על, שמעשיר ומותח את גבולות היכולת שלי כזמרת, כמלחינה, כמוזיקאית והנה, האלבום כמעט מוכן."
במהלך המסע לקראת האלבום השיקה קמילה שני שירים מתוכו המלווים בקליפים, הראשון – "אמור" והשני גרסתה לשיר "קטורנה מסאללה" של אתניקס וזהבה בן.
דעתי על האלבום
תשמעו, מדובר בחוויה הנעה בין מיסטיקה מהפנטת, להילינג אמיתי ושילוב של סמלים וסממנים בעלי משמעויות עמוקות, גם הסגנון המוזיקלי שמחבר את החלקים הוא מעין תבשיל שנע בין האתני הימתיכוני, ניחוחות מהסהר הפורה והרי אררט, דרך טעמים מחצי האי האיברי במעין קוקטייל לטיני צועני העוטף טקסט שכתב לפני דורות שלמה המלך החכם באדם…אחד הקטעים המרגשים באלבום הוא הרגע בו אתה טס כמה שנים אחורה לימים בהם הזמר והיוצר הענק דיויד בואי כבר חזה את סופו הארצי ויצר צלילים המגיעים מעבר לאור שבקצה המנהרה..את הצלילים הללו מאמצת קמילה כדי להעניק להם טקסט אזרבייג'ני הלוקח את המאזין מאסיה היישר למחווה לאתניקס וזהבה בן עם ביצוע מיוחד ומרטיט לבבות של השיר "קטורנה מסאללה".
קמילה משחררת
כך קמילה על האלבום הטרי – "בעיניי זאת המטרה של המוזיקה – לחזק אותנו. לשמח אותנו. לגרום לנו לזוז ולרקוד – להתחבר לגוף שלנו ודרכו גם להתחבר לנשמה. הבוקר אני מעזה לשים פוסט ראשון שקשור אישית אלי🌻הבוקר הוצאתי לאור אלבום חדש ״My baby cancer” שבע שנים מאז האלבום הראשון, שלוש שנים רצופות ועקביות באולפן וחלום אחד בלתי פוסק – סוגרים מעגל היום. מירב המדהימה, אשת יחסי הציבור שלי ו״הפסיכולוגית״ שאלה אותי אמש האם אני רוצה לדחות את צאת האלבום לזמנים רגועים יותר🌻 אני חושבת שאין זמן מתאים יותר מהימים שבהם עם חזק אחד עומד איתן על עצמאותו מול מפלצת עצומת מימדים. איזה שיעור העם הזה מעביר את העולם כשהוא עומד 13 יום בטבח יומיומי ולא נכנע. אני בוכה כבר שבועיים אבל היום אני חוגגת ניצחון 💎 את הניצחון האישי שלי מול מחלת הסרטן שגרמה לי לכתוב את האלבום 🌗 ואת הניצחון על הרוע. בטווח הרחוק, הטוב תמיד מנצח, זו דרכו של יקום, גם אם במבט מקרוב, התמונה מטושטשת, מספיק להתרחק כמה צעדים והיא מתגלה בשיא תפארתה☀️אני מאמינה בטוב ואף אחד לא ישכנע אותי אחרת🌓🌔🌕 האזינו לאלבום – מהיום הוא בחוץ בכל הרשתות👇
