יש שירים שנכתבו לזמנם ונשארו בתוכו. אחרים ממשיכים להתגלגל בין תקופות, מלחמות, משפחות ויבשות. חמש קלאסיקות כאלה מרכיבות את "The Yaffa Project EP". מאחורי הפרויקט ניצבת Passaparola, היא מלאני לורן הנדל.
גבע אלון ודורון פלסקוב הפיקו את האי.פי החדש. הם שמרו על רוח השירים, אך פתחו להם חלון עכשווי. "הן אפשר", "חופים הם לפעמים" ו"פגישה לאין קץ" נמצאים כאן. לצדם מגיעים "זה קורה" ו"גשם אחרון".
לא רק קרובת משפחתה של יפה ירקוני
הייחוס המשפחתי מספק כותרת טובה, אך אינו מספר את כל הסיפור. הנדל נולדה ב־1983 וגדלה בין לוס אנג'לס לניו יורק. אביה נולד בישראל וגדל בוונצואלה. אמה נולדה בברוקלין וגדלה בבית אורתודוקסי.
המוזיקה ליוותה את הנדל כבר מגיל חמש. אביה לימד אותה פסנתר והכיר לה את שופן ואת הבלוז. למרות זאת, היא פנתה תחילה דווקא אל עולם העיצוב. היא למדה ב־Parsons ובנתה קריירה כאמנית וכמעצבת אדריכלית.
הנדל עסקה באדריכלות, עיצוב פנים, צילום ויצירה חזותית. במשך כשש שנים עבדה עם Soho House בלוס אנג'לס. ברשימת הפרויקטים שלה מופיעים גם Nike, Google, MoMA ו־MOCA. הרקע הזה נוכח גם בעטיפה ובשפה החזותית של הפרויקט.
הכול התחיל בבית קפה בשם "צליל"
סבתה של מלאני, תקווה, הייתה אחותה הבכורה של יפה ירקוני. אחיהן הצעיר נקרא בנימין. השלושה גדלו בבית שבו שירה ונגינה השתלבו בחיי היומיום. אמם מלכה הקימה בגבעת רמב"ם בית קפה בשם "צליל". תקווה, יפה ובנימין הופיעו בפני אורחי בית הקפה. הם אף קראו להרכב המשפחתי שלהם "בסמטי". לפי זיכרון משפחתי, אנשי ההגנה נפגשו במרתף המקום. הנדל עצמה מסייגת את הסיפור .
יפה ירקוני הצטרפה להגנה ושירתה בחטיבת גבעתי. החיילים ביקשו ממנה לשיר ברגעים השקטים שבין הקרבות. כך נולד החיבור בין קולה לבין מלחמות ישראל. ירקוני, אגב, לא אהבה את הכינוי "זמרת המלחמות".
הטיסה בוטלה, השיר יצא לדרך
אחרי 7 באוקטובר ביקשה הנדל להגיע לישראל ולהתנדב. היא הזמינה טיסה, אך המלחמה הובילה לביטולה. תחושת חוסר האונים הובילה אותה אל "הן אפשר". חיים חפר כתב את המילים ודוד זהבי הלחין.
הנדל הקליטה דמו לשיר המזוהה עם יפה ירקוני. ההקלטה הגיעה אל גבע אלון, שזיהה בה משהו מסקרן. הוא פנה אליה והציע להרחיב את הרעיון. דורון פלסקוב הצטרף בהמשך, והשלושה יצאו למסע שנמשך כשנתיים. העבודה התנהלה בין ישראל לארצות הברית ובצל המלחמה. לעיתים נשאר אלון בכוננות במהלך ההקלטות. בכל רגע הוא עלול היה לעזוב את האולפן ולרדת למקלט. המציאות הזאת חדרה באופן טבעי אל הצלילים.
חמישה שירים, סיפור אחד
"הן אפשר" נשמע כיום כמעט כתפילה ישראלית חדשה. החיילים בשיר חולמים לחזור מהקרבות ולפגוש שוב מבט אוהב. Passaparola אינה מנסה לשחזר את יפה ירקוני. היא מגישה את השיר בקול אישי, עדין ומאופק.
ב"חופים הם לפעמים" מקבל הגעגוע משמעות ביוגרפית. נתן יונתן כתב על חוף שמתגעגע לנחל שעזב אותו. הנדל עצמה חיה בין כמה חופים וכמה זהויות. הביצוע מחבר בין געגוע ישראלי לבין חוויית החיים בתפוצות.
"פגישה לאין קץ" מביאה את מילות נתן אלתרמן ולחנה של נעמי שמר. "זה קורה" של שמוליק קראוס ממשיך במסע לאורך דרך לא ידועה. "גשם אחרון" חותם את האי.פי בצליל אפל ומהורהר. אהוד מנור כתב את המילים ויאיר רוזנבלום הלחין.
מפה לאוזן
Passaparola פירושו באיטלקית "מפה לאוזן". קשה למצוא שם מדויק יותר לפרויקט שעוסק בהעברת שירים. אצל משפחת הנדל הם עברו מישראל לוונצואלה ולארצות הברית. כעת הם עושים את הדרך בחזרה.
הנדל מארחת בלוס אנג'לס ארוחות שבת ליהודים ולישראלים. האורחים שרים יחד גם משירי הפרויקט. מאז 7 באוקטובר קיבלו המפגשים האלה משמעות עמוקה יותר. המוזיקה הפכה עבורה לדרך להתחבר, להגיב ולשמור על הבית.
קל להגדיר את האי.פי כאוסף קאברים ישראליים. אולם ההגדרה מחמיצה את הסיפור שנמצא מאחוריהם. הנדל אינה רק מחדשת שירים אהובים. היא משתמשת בהם כדי לחבר משפחה, זיכרון וזהות.
אנחנו מכירים את השירים האלה מתוך הקאנון הישראלי. הנדל מכירה אותם מתוך הבית ומתוך מרחק של אוקיינוס. ההבדל הזה מעניק להם זווית רעננה ומעניינת. הם נשארים מוכרים, אבל נשמעים לפתע מעט אחרת.
אולי מוזיקה אינה יכולה לעצור מלחמה. היא בהחלט יכולה לשמור על התקווה לסיומה. זה מה שמלאני הנדל מבקשת לעשות כאן. היא מעבירה את השירים מפה לאוזן ומחזירה אותם הביתה.
רשימת השירים
"הן אפשר" – מילים: חיים חפר; לחן: דוד זהבי.
"חופים הם לפעמים" – מילים: נתן יונתן; לחן: נחום היימן.
"פגישה לאין קץ" – מילים: נתן אלתרמן; לחן: נעמי שמר.
"זה קורה" – מילים ולחן: שמוליק קראוס.
"גשם אחרון" – מילים: אהוד מנור; לחן: יאיר רוזנבלום.
הפקה: גבע אלון ודורון פלסקוב.
עיבודים: גבע אלון ודורון פלסקוב.
עיבוד "הן אפשר": רפי בי לוי.
שירה וביצוע: Passaparola – מלאני הנדל.
וכמובן שאי אפשר לוותר על המקור
