פסטיבל מיניסייקפסט 3 בלבונטין 7

בתחילתה של השנה החדשה נערך ערב להקות אינדי במרתף של מועדון לבונטין 7, פסטיבל מיניסייקפסט 3 שהוא הפסטיבל השלישי בסידרת הפסטיבלים שמארגן ומפיק מזה מספר חודשים איש המדיה והמוסיקאי איתי סנדובסקי ואני זכרתי שהפסטיבל הראשון בסידרה שנכחתי בו היה מוצלח מאוד. לפסטיבל השני בסידרה לא הצלחתי להגיע אבל עבור הפסטיבל השלישי בסידרה אני מצליח להתארגן ומגיע בליל חורף קר למרתף המוכר מתוך ידיעה שחלק מהלהקות שיופיעו הערב, כמו מאזפה, Emotionlotio והדינמיטים הן מוכרות לי אבל סקרן לגבי המוזיקה של שאר ההרכבים שיופיעו הלילה כמו קימונו או אמריקן יגאל שאיני מכיר.

בפתיחה של הפסטיבל היינו בקושי שלושה צופים בקהל, אני ושני חברים (ושאר המוסיקאים) אבל לאט לאט ככל שהערב התקדם נכנסו למועדון עוד ועוד צופים. ההרכב הראשון, קימונו כלל שלושה חברים (סנדובסקי על התופים ועל מיקלדת שהייתה צמודה לתופים, יהלי היימן שוחט על הגיטרה והצעקות ופרנסיס על גיטרת צעצוע ומיקסר) שלבשו כולם לבוש מסורתי של קימונו יפני וניגנו ג'אם מאולתר שכלל אוונגארד אלקטרוני – תופים – גיטרת צעצוע שדווקא עבד טוב בצורה משונה כזו, בעיקר כשיהלי לחש למיקרופון ש"לא נשארו מים באיילון…", הזכיר לי קצת בגישה המוטרפת את ההרכב היפני Les Rallizes Denudes. כשאתה מנגן אוונגארד אין לדעת איך הדברים יצאו אבל ההרכב החד פעמי הזה הצליח לייצר עניין לצד מתח מוסיקלי במה שהם ניגנו וזה מצא חן בעיני.

אחרי הפסקה קצרה וחילופים מהירים עלה ההרכב "אמריקן יגאל" על הבמה וגם להם הייתה אמירה מוסיקלית מקורית שלא רואים כל יום על הבמה. בצד הבמה דולב נחום סנבירה שהוציא סאונד אלקטרוני קוסמי בסגנון קראוטי גרמני מציוד האלקטרוניקה שהיה מונח מולו, באמצע יואב בן משה על גיטרת בס ובצד השמאלי בחור בשם דין בר ששר שירים מוזרים ("מהידיים שלא פועלות ובועת מחשבה ריקה אני עף בין ההרים והרוחות עושות לי וואהו על הפנים…וזרם תת ימי מעיף אותי אל החלל התת חיצון") תוך שהוא מתנועע בצורה תיאטרלית משונה. ההתחלה של ההופעה שלהם הלכה לכיוון הפסיכדליה הקוסמית גרמנית של תחילת שנות השבעים לא מעט בזכות העבודה האלקטרונית של דולב. בהמשך הם עברו לרוק יותר מופשט כשיואב לקח על עצמו את השירה. לקראת הסוף סנדובסקי מצטרף אליהם בתופים (המתופף הקבוע שלהם לא הגיע). אני חושב שאם הם ייפתחו יותר את החלק הראשון של ההופעה שלהם שהיה יותר פסיכדלי קוסמי (על פני שירי הנונסנס המופשטים שהיו בהמשך ההופעה ופחות הלהיבו) החבר'ה האלה יכולים לממש יפה את הפוטנציאל שלהם ולהגיע למקום מאוד גבוה מוסיקלית, להגיע למה שהבירדס (The Byrds) קראו לו Eight Miles High.

את שלושת הלהקות הבאות שהופיעו, מאזפה, אמושנלושן והדינמיטים הכרתי היטב, כל אחת נתנה הופעה מצויינת בתחום שלה: מאזפה נתנה סט פסיכדלי אווירתי מרחף כזה שהזכיר את סן פרנסיסקו של שנות השישים כשבמרכז הבמה הסולנית מיכל פרץ נוי שילבה שירה שמאנית וריקוד חופשי ספונטני שהשתלבו יפה בסאונד הגיטרות הכללי. בהחלט אחת ההופעות הפסיכדליות הכי טובות של הפסטיבל אפילו שהם נאלצו לקצר את ההופעה שלהם. אמושנלושן, הרכב הפרוג-פסיכדלי של סנדובסקי נתן את הסט הקבוע שלהם תוך שחברי הלהקה נאלצו להתמודד באמצע ההופעה עם מטח סוכריות שנורה עליהם ע"י יהלי ובחור נוסף שנקרא לו מטטרון מטעמי חשאיות, שהחליטו להשתמש בצורה יצירתית בקערת הסוכריות שחולקו בחינם לבאי הפסטיבל. ארז משה על הגיטרה ורקפת מור על השירה והמקלדת בלטו פה לטובה בהופעה הזאת.

אחרונים חביבים עלו להופיע Les Dynamites, הלא הם שלישיית הדינמיטים הירושלמית בראשו של "דינמיט ג'ו" הלא הוא רוי בר תור (על הגיטרה והקלידים) יחד עם "לואיג'י" (עצמון אברהמי בתופים) ו-"ארתורו" (אדם יודפת על הטובה), נתנה לנו סט סארפי מזרחי פסיכדלי א-לה אריס סאן ובדיעבד אני חושב שהם היו יותר מתאימים לפתוח את הפסטיבל מאשר לסיים אותו. ג'ו דינמיט ניגן סולמות מזרחיים יפים בגיטרה, הקדיש שיר לאיזו צילה מסתורית. בלט לחיוב הביצוע החי ל-"El Toro" שג'ו וארתורו פיתחו עבורו ריקוד מסונכרן של שניהם על הבמה. לקראת הסוף ג'ו מחליט שהקהל נראה לו עייף מדי ומאיים שאם הקהל ימשיך לצפות בהם ככה בכזו אדישות השיר הבא יהיה האחרון בסט…לפני שהם יורדים מהבמה ג'ו מזכיר לקהל שהלהקה נותרה חייבת "הרבה" כסף לאמרגן בר ששת על האלבום הזה ומציע לקהל את האפשרות לקנות את האלבום שלהם על גבי ויניל ב-50 שקלים בלבד. לי יש כבר את התקליט, מקווה שהיו כמה צדיקים שקנו כמה עותקים כי זה מחיר ממש טוב לתקליט. עוד ערב שווה בלבונטין הסתיים לו.

אגב הערב הזה, קראתי לא מזמן באיזה עיתון שארקדי דוכין טוען שאין להקות בארץ, נגמר עידן הלהקות לדעתו. מציע לו שיסתכל לכיוון המועדונים הקטנים כמו לבונטין, הצימר, הרצל 16 וכו' ואז הוא יגלה ים של להקות מעניינות עם חומרים מקוריים, כאלה שאצלם העיקר זו היצירה ולא הטמבלויזיה או הרייטינג. יצירה.