אמש התקיים היום האחרון של פסטיבל "חשיפה לאור" בבית צוללת צהובה בירושלים, פסטיבל שנולד בעקבות ביטולו של פסטיבל חשיפה בינלאומית בגלל פרוץ המלחמה הנוכחית וחוסר האפשרות להביא לארץ ולארח את עשרות אנשי תעשיית המוזיקה והמופעים שהיו אמורים להגיע.
פסטיבל "חשיפה לאור" ישב על קונספט שונה, בראש ובראשונה עם הפנים לכאן ופנימה אל תוך הנשמה והלב, במשך ארבעה ימים במתחם הקומפלקס של צוללת צהובה בתלפיות ירושלים התקיימו החל משעות הערב המוקדמות ועד חצות פלוס פעילויות רבות ומגוונות הן באספקט המוזיקלי, בזווית הנפשית ובהתבוננות הפנימית במטרה לנטוע רוגע שלווה וגם מעט תמיכה בא.נשים. הפסטיבל נשען על ארבע מילות קסם – כאב, ריפוי, תקווה ואהבה…
מפה לשם ומצאנו את עצמנו עושים אמש את הנסיעה לבירת ישראל בשעות הערב המאוד מוקדמות (חוכמה גדולה מאוד מוקדמות ביום בו השמש שוקעת בארבע וחצי…) ולתדהמתנו אחרי שעה (יום חמישי!!!) נחתנו בחניה מאולתרת ליד פחי אשפה מול הצוללת (תודה למנהרות הכבישים בדרך לירושלים ובתוכה, תשובה נכונה למנהרות הקטל של החמאס). הערב הזה הוקדש לנושא "אהבה".
טוב, בואו נתקדם כמה צעדים קדימה, אחרי כוס יין אדום (תודה להדס ונונו ) בחדר האמנים וחיוכים וכמה מילים יצאנו לחצר הצוללת כדי לתפוס רגעים של שאנטי עם טולה בן ארי וגדי שטרן (shalosh) כדי להאזין לכמה שירים מהעולם הלטיני הקלאסי, עם שירתה של טולה המלווה עצמה בגיטרה אקוסטית ופלירטוט קלידים חשמליים של גדי, היה מוש, במיוחד כאשר טולה פצחה בשירת הלהיט הענקי שלה והמאוד אקזוטי "עוד תדעי ימים יפים" שטולה כתבה ושרה ואילו גדי הלחין והפיק מוזיקלית.
מדלגים על שאר הפעילויות השונות שנערכות במקביל בקומפלקס, כגון חדר שקט ודממה, עוגיות שאנטי ושיחות נפש, וזורמים היישר להופעתו של שי צברי אשר אירח את עלמה גוב במופע שכלל כמובן את להיטיו הגדולים של צברי, אלו השקטים והללו המרקידים, הקהל זרם עם הקצב ומילות השירים, הוא עף עד התקרה כשעלמה עלתה לבמה והצטרפה לדואטים עם שי, הוא מצידו פרגן לגברת הצעירה שתפסה את המושכות במופע לשמחת המוני הצעירים שהצטופפו מול הבמה. אולם כמובן שאת הפינלה למופע נתן שי צברי כאשר הוא עשה את הקטע שהכי אהוב עליו, לרדת אל תוך הקהל ולפתוח מעגל חוגגים ורוקדים עם שירותיו המלוות בקולות ונפנופי ידיים האופייניים. וואלה היה כיף!!
את פרק הזמן בין הופעתו של צברי לבין המופע הבא וסידור הבמה בידי צוות הצוללת מילא אירוע מיוחד של הרקדן הסופי רני פונדק שלווה בידי צמד נגנים – יורם הללי בעוד ושי בנבנישתי בבנדיר – מעין תוף מרים בעל קוטר ענקי שמוכר במיוחד בצפון אפריקה, מעניין החיבור בין התוף האפריקאי לריקוד הסופי – מחולות הדרוויש שמקורו בעדה מוסלמית קטנה החייה בטורקיה והריקוד שלה הוא בעצם מסע מדיטטיבי בעקבות הלב. כאשר שני הנגנים פותחים בנגינת מקאם ארוך מרתק ומותח החל פונדק במחול סביב עצמו מימין לשמאל שנמשך דקות ארוכות כשהוא לבוש בשמלה לבנה ארוכה שמתנפנפת סביבו עם מעגל האנרציה, קטע מרתק, מוזר ומיוחד.
ואחרי שמעגל המתבוננים התפרק לאחר המופע וההסברים עינינו ואוזנינו היו פנויות כדי לקבל את המופע המוזיקלי האחרון של הערב – מופע הבכורה של תאיר חיים, האחות הבכורה במשפחת חיים אשר במשך קרוב לעשור הופיעה יחד עם אחיותיה לירון ותגל בארץ ובכל העולם בעקבות שני אלבומים שהשיקו בשפה התימנית עם חידושים לקלאסיקות של שירת נשים בנות תימן מחד וחומרים חדשים בשפה ובמלודיה והמקצב מאידך, כן אני מדבר על הבנות שהפכו את "חביב גלבי" למגה להיט ברחבי העולם, הן בקשת המוסלמית של העולם והן בשלל פסטיבלים ברחבי אירופה ואמריקה.
אז לעניינינו, אחרי הפסקת עומס של פעילות השלישיה עם פרוץ מגפת הקורונה והתכנסות של כל אחת מהן בעיייניה האישים הספיקה תאיר להתחתן, להפוך לאמא לשני ילדים וגם למצוא את הזמן לעבוד בשקט בשקט על חומרים אישיים חדשים שימשיכו את המסלול המוזיקלי שהיא התוותה אך הפעם ככוכבת עצמאית סולו (טוב, יש הרכב נגנים המלווה אותה…), ואמש זכינו להיות הקהל הראשון בכל העולם המאזין וחווה את החומרים החדשים שחלק מהם עומד לצאת בקרוב לרשתות הסטרימינג השונות, כמובן שמקומם של הלהיטים הוותיקים לא נפקד ותאיר הגישה ביצועים שאינם נופלים במאומה מהביצועים כשלישייה… את תיעוד ביצועי השירים החדשים שמרתי לעצמי חביביי, המתינו להשקות הרשמיות 🙂
סיכומו של הערב שהוקדש כאמור לנושא "אהבה" והיווה הערב החותם את הפסטיבל היה מסע מדיטטיבי בארבעה מרכיבים בהנחייתו של סופי כהן אלון והרקדה עם ירדן אלבוחר אקא Yonder. אנחנו כבר עשינו את דרכנו בחזרה למישור החוף…
תודה לדוד חיים סעידוב השלישי, אורלי נקלר והדס ונונו על האירוח.
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה
