סיקור הופעות
כולל וידאו

מסע בזמן עם דני סנדרסון

דני סנדרסון וחברים במופע האוצר שירים גלויים ונסתרים, מרכז ענב לתרבות, ליל שישי 15.10.2021, היינו שם.

דני סנדרסון הוא גיבור גיטרה, אך לא רק, הוא אחד מכוכבי הרוק הישראלי שנחשפתי אליהם בגיל מאוד צעיר, אי אז בתחילת שנות השבעים, תלמיד בכיתה ט' בבית הספר התיכון, להקת כוורת הייתה בזמנו חידוש מרענן בשדות הפזמונאות הישראלית, המעבר החד ממוזיקת להקות צבאיות ומנגינות בצבע רוסי לטקסטים מלאי הומור ורעשי גיטרות.

דני סנדרסון וכפיר בן ליש. צילום יובל אראל
דני סנדרסון וכפיר בן ליש. צילום יובל אראל

דני סנדרסון, שבעוד חודש יחגוג את יום הולדתו ה- 71 עבר כברת דרך לא מבוטלת במוזיקה המקומית, הצעיר האדמוני מלהקת כוורת המשיך את מסלולו המוזיקלי עם להקת גזוז שהקים עם חברו גידי גוב יחד עם מזי כהן, מוטי דיכנה וחברים נוספים, הלך הלאה עם להקת דודה יחד עם גידי ויצא לקריירת סולו כיוצר ומבצע, קריירה שנמשכת עד היום במהלכה הספיק להתאחד עם כוורת בסדרת מופעים שהעמידה את הקהל הישראלי על הרגליים במעין מסע חזרה לשנות השבעים כשעל הבמה מצויים כוכבי ענק בכל מובן. רק לפני ארבע שנים חגג יובל על הבמה.

הילי בוימל. צילום יובל אראל
הילי בוימל. צילום יובל אראל
אורית שלום. צילום יובל אראל
אורית שלום. צילום יובל אראל

על מדף האלבומים של דני מונחים 18 אלבומי אולפן משלל ההרכבים שפעל במסגרתם ופרוייקטי סולו, האחרון ביניהם משנת 2017 – מכאן הדרך, לא כולל אוספים רבים, לצידם מונחים גם כמה ספרי סיפורת, ובכלל אפיונו של סנדרסון הוא כתיבת נונסנס משובחת שגורמת לכל מאזין להתאהב בו מהרגע הראשון.

עם כל המטען הזה (והי, היינו שם כשכוורת התאחדה בפארק הירקון) הגענו בליל שישי אל האזור הדי רדום של תל אביב – מתחם גן העיר ומרכז ענב לתרבות שעל גגו עם דני סנדרסון במופע "שירים גלויים ונסתרים".

לבחור שירים

לסנדרסון יש בערך 300 שירים שהוא אחראי על כתיבתם והלחנתם, מתוכם הוא שלף, בעזרת הצבעתם של חוג מעריציו, קרוב ל- 30 מהם לכדי מופע שהיווה אמש מעין "אלו הם חייך" לאו דווקא המוכרים והפופולריים, אלא אלו שנחבאו בהצטנעות במהלך השנים.

דני סנדרסון. צילום שילי אראל
דני סנדרסון. צילום שילי אראל

סנדרסון, מלווה בהרכב הנגנים והזמרים שכלל את כפיר בן ליש בגיטרה אקוסטית, כלי הקשה ושירה, הילי בוימל בגיטרה חשמלית ושירה, אורית שלום בכלי הקשה ושירה, עידו זלזניק – קלידים ושירה, מיקי ורשאי – בס ושירה ויונתן גיטלמן על התופים, הדליק את הניצוץ הסנדרסוני יחד עם הקהל החל מהרגע הראשון. הוא לקח את מאות הצופים שישבו באולם כשעל פניהם מסכות למסע בזמן תוך כדי שהוא דואג לציין כי השירים הם על פי בחירת הקהל מראש, מספר את סיפוריהם ומציין גם כמה שנים לא ביצע אותם, חלקם שכבו במדף ארבעים שנה וחלקם פחות, אך רובם היו דווקא אלו שלא זכו לביצועים חיים מרובים במהלך חמישים השנים האחרונות. הוא לארג' בשירים שלו שחלקם זכו לביצועי שירה דווקא מחברי ההרכב, במיוחד בלטו כפיר, אורית והילי, בכלל הוא מצליח כמפיק ומנהל מוזיקלי של עצמו להחיות את הצבעים שצבעו את השירים במקור עם השילוב המיוחד של הנגנים והווקליסטים, לעתים נדמה היה לי שאנחנו בכלל שם, אז…

שובב אמיתי

דני סנדרסון אמנם בן 70 פלוס, אך רעננותו כמבצע ואמן הינה כשל נער בן 18 המלא בחיוניות, הרגע הכי מרגש היה, אחרי סטנדינג אוביישן ממושך של כל הקהל בסופו של המופע, אחרי שכבר חזר עם להקתו להדרן ואחרי שהם כבר קדו שוב ושוב אחרי השיר האחרון, הוא ניתר לאחור, שלף את הגיטרה החשמלית מהסטנד פעם נוספת ולקח את הקהל לאקט סיום מרגש עם להיט נוסף, לרוקנ'רול אין גיל.

מה שמענו אמש במופע? צפוף באוזן, מדינה קטנה, אבן המנדלי, אולי ללה, אל תדברו איתי, בחור אמוציונלי, מכאן הדרך, אני כועס רק עלי, קוזנוסטרה, מזל דגים, לא יפריד דבר, אם בחיים לא נאהב, מגדלור, על גדות הנחל, היא לא תדע, מפלט אחרון, בא בקלות, בקצה המערב, ציפי פרימו, כל מקום כל שעה, נתתי לה, לידיה, לכל אחד כוכב.

המופע היה מצויין, טוב, התחיל בפולק ועבר בהמשך לרוק אנ'רול, סנדרסון עשה לנו מסע בזמן דרך כל ההרכבים שהוא הקים וחילק סולואים לחברי הלהקה, הוא בעצם גיבור גיטרה מעמודי התווך של המוזיקה הישראלית. היה פאן במקסימום, ניפגש עם סנדרסון שוב בתאריך 10 בנובמבר בטקס הענקת פרסי מפעל חיים של אמ"י. היכל התרבות פתח תקווה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילמה שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילם יובל אראל

רגעים מהמופע

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: