דני סנדרסון פותח שולחן

מופע השקת האלבום העשירי של דני סנדרסון "מכאן הדרך", ליל שישי, 10.02.2017, מוזיאון תל אביב. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

רוקנ'רול ישראלי ודחקות, זהו סוד הקסם של דני סנדרסון מאז ומתמיד, עניין שפרץ לראשונה בימיה העליזים של להקת כוורת, מיתוס אמיתי שרק לפני שנתיים חגגה את עצמה לדעת בשלל הופעות איחוד, המשיך הלאה בדרכו עם ההרכבים שהקים, "גזוז" עם גידי גוב ו"דודה" שהחזיקה זמן קצר ונגוזה והתאפיין לא אחת במניין האלבומים האישיים שהוציא לצד ספרים מעניינים לא פחות בהם תמיד ידע לשלב את ההומור הסנדרסוני המיוחד לצד טקסטים על הא ועל דא.

לפני ימים ספורים השיק סנדרסון את אלבומו העשירי, "מכאן הדרך" על שמו של השיר העשירי באלבום (שבתכלס היה אמור לחתום אותו אילולא שיר בונוס שצורף..) וארשה לעצמי בפיק ברכיים גדול לומר כי זהו ה"עוף גוזל" של סנדרסון. למה? תקשיבו!

מצגת זאת דורשת JavaScript.

סנדרסון עצמו מתייחס לאלבומו העשירי כאל סיכום ביניים, בגיל 66 משקיף לעבר 67 מרשה לעצמו סנדרסון שיחיה עד מאה ועשרים ועוד כוחו בזרועו ומותניו לעשות מעין חשבון נפש, להטות את כל הסיפורים הקטנים שהוא אוגר בחייו, הרשמים, התובנות, אלו שתמיד הוא מעטר בחיוך והומור שובב וקורץ אל תוך הגזע העבות הקרוי סגנונו המוסיקלי של סנדרסון, בצליל, ברעיון, בהגשה. הנה כמה מילים שדני סנדרסון אומר בעצמו על האלבום החדש – "כל שיר באלבום הוא תחנה קטנה במסע אישי ומרתק שהחל לפני כארבע שנים. לאורך הדרך  ליוו אותי  משפחתי השנייה, להקה של מוזיקאים נפלאים, יצירתיים וכשרונים.  אני מתייחס לאלבום הזה כאל סוג של סיכום ביניים, הדרך מאחוריי ועוד לפני."

ואכן, דני סנדרסון המגדיר עצמו כגיטריסט, זמר, מוזיקאי, סופר, פזמונאי, מלחין ומפיק מוזיקלי. שעל המדף בביתו מונח לצד הספרים והאלבומים גם פרס אקו"ם. הנמצא בסצנה המוסיקלית כבר יובל שנים, לא עוצר באדום ולבטח לא בכתום וממשיך ליצור, להופיע ולשמוח.

אמש הוא מילא את האולם על שם רקנאטי במוזיאון תל אביב לאמנות עד אפס מקום בקהל רב שהגיע כדי לחגוג עימו את השקת האלבום, סנדרסון מגובה במחלקה שלמה של נגנים, כפיר בן ליש בגיטרה אקוסטית ושירה, הילי בוימל (שבעצמה חגגה השקת אלבום לפני זמן קצר) אף היא בגיטרות ושירה, מיקי ורשאי גיטרת בס ושירות, עידו זלזניק בקלידים, אורית שלום בכלי הקשה, הרמוניקה ושירה, ואמיר ברסלר על התופים, לצידם האחד מתייצבים עמית פרידמן בסקסופון, יאיר סלוצקי בטרומבון וספי ציסלינג בחצוצרה, מנגד עומדים ויושבים מאיה בלזיצמן בצ'לו, אבנר קלמר, ניצן קנטי וחן שנהר בכינורות, תזמורת של ממש.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ומה היה לנו?

וכמו שהגדיר זאת דני סנדרסון בעצמו, ארוחת ליל שישי, פותחים שולחן עם מתאבנים, שירים מוכרים מהעבר, עוברים למנה העיקרית במלואה, האלבום החדש בשלמותו, ומקנחים בשלל הקינוחים, הלהיטים המקפיצים. ואכן כך היה, פתיחה רגועה מה במסגרתה נותן סנדרסון לחברי להקתו את הזכות לשיר לנגן ולבלוט, ממשיך ברצף אחיד את מניין ואחד שירי האלבום בהפקה מוסיקלית חייה שלא גורעת מאיכות הצליל של האלבום עצמו ובין לבין הוא משלב קוריוזים מיוחדים, הראשון הוא אירוח של הזמרת קרן מלכה, ממשיך עם הצטרפותה של זוגתו ענת עצמון לביצוע בדואט שיר של להקת גזוז, עובר להגעתו לבמה של המצחיקן רועי בר נתן שמגיע מהזווית ההומוריסטית של סנדרסון, האמת, רק גידי גוב היה חסר לי כאן הערב, גוב הרי חגג באולם הזה את השקת אלבומו האחרון לפני חצי שנה, כמעט אותו הקהל דרך אגב..

בהדרן סנדרסון הגיש לקהל את הרגעים הכי חמים עם שירים כ"נתתי לה חיי", "לידיה הלוהטת", ו"יו-יה" הוא, סנדרסון, ביצע כשהקהל כבר עומד ושר בציבור את המילים, הסיום היה מאוד אופייני לרוח ההומוריסטית שלו ברוח כוורת – נחמד, היה ממש נחמד.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

וידאו

וידאו Go Live פייסבוק