פס קול שבועי
כולל וידאו

חמי רודנר וערן ויץ – חי שירים

אלבום מחווה ליצירה הישראלית עליו עמלו שני המוזיקאים היוצרים חמי רודנר וערן ויץ, פרשנות של מוזיקאים ליצירות אלמותיות, בואו להאזין.

במהלך השנה החולפת, תקופת ההתכנסות אשר נכפתה על כולנו, מוזיקאים רבים יצרו צורה חדשה של תקשורת אינטימית עם הקהל באמצעות הופעות חצר, גג ומרפסות אינטימיות, התופעה הזו החזירה לתודעה את הדרך הישנה והטובה של קומוניקציה בין אמן לקהל, ללא תפאורה, ללא חשמל אבל עם הרבה מינימליזם מדוייק בדמות מופע אקוסטי אינטימי.

המגמה המתחדשת הובילה את המוזיקאי והיוצר חמי רודנר לחבור אל המוזיקאי ערן וייץ ולהקליט יחדיו אלבום אקוסטי של שירים ישראלים מוכרים ואהובים אף הפעם בפרשנות נקיה מפעלולי אלקטרוניקה, מיתרי הגיטרה, מיתרי הקול ותו לאו.

בין ח"י השירים שהוקלטו וקובצו באלבום היוצא היום לאור תמצאו שירים דוגמת "אף פעם לא תדעי" של שלמה ארצי, "פנים ושמות" של דני רובס, "עיניים זרות" של רונה קינן, "את מביאה הכל לידי דמעות" של שלום חנוך ועוד רבים ואהובים.

באופן אישי אני סבור שמדובר בפיסת זמן שבו אתה או את המאזינים לוקחים אינטימיות אישית, עוצמים עיניים ופשוט מתמכרים להאזנה, צליל טהור ונקי, שירים שלא נס ליחם וכעת הם מקבלים קורטוב טהור של אהבה.

כך חמי רודנר על הפרויקט שהפך לאלבום – "את הדרך הארוכה והמתפתלת התחלתי, לא ככותב, לא כמלחין, לא כבסיסט, לא כמפיק. התחלתי כזמר קאברים. השיר הראשון ששרתי אי פעם בחיים מול מיקרופון היה ״המוות אינו מחוסר עבודה״ של פורטיס יחד עם גרעין הלהקה שהתפרסמה שנים אחר כך כ״איפה הילד״. זה היה בחדר קריאה בספריה של גבעת ברנר. בגלגול ההוא שלנו היינו להקת קאברים, בעיקר ללהקות אייטיז שהערצנו – ״סוזי והבאנשיז״, ״טוקינג הדס״, ״אקו והבנימן״ ושאר עטלפים אפלוליים מהעשור בו צמחנו. המוזיקה הזאת היא לא מסורת כתובה, באופן מובהק היא מסורת שבעל פה. אתה לומד דרך חיקוי. ברבות השנים צמחנו גם ככותבים ומלחינים, לשם הרי כיוונו. אבל תמיד אהבתי לשיר שירים של אחרים – קאברים. אני מודה שכמי שחש כאיזה מנצ׳סטרי שנקלע בטעות ללבנט, זילזלתי באוצרות המוזיקה הישראלית המקורית וראיתי בה משהו ארכאי או חקייני. כדור הארץ הקיף את השמש עשרות פעמים עד שאני הסתובבתי מאה ושמונים מעלות וגיליתי בי אהבה לאוצרות של הפזמון הישראלי; אהבה שתמיד היתה שם ושנים אולי לא הכרתי בקיומה. כשהפכתי בעצמי לעוד עלה על העץ המפואר הזה התחלתי לראות דברים שרואים מכאן. יש בפזמון הישראלי במיטבו משהו מכושף ומקורי מאד. אולי שיקוף של כור ההיתוך והכימיה המיוחדת של החברה הישראלית .אני מעז לומר שיחד עם הספרות העברית, הפזמון העברי הוא פאר היצירה של הציונות.

ב״חי שירים״ שיצרנו ערן ויץ ואני יש שירים שפשוט לא יכולתי שלא לבצע בעצמי. שיחררתי לחופשי את הזמר שבי והנחתי קצת ליוצר שבי. שנת הקורונה והמשברים הפוליטיים המייאשים יחד עם תהליכי ההתמסחרות והסינטטיות במוזיקה כמו מבקשים ממני להיות שומר של האש הבלתי נשכחת ושל היופי הבלתי ניתן לערעור. ב״חי שירים״ שמונה עשר שירים מפוארים, חלקם יין עתיק וחלקם מבציר חדיש יותר. הביצועים קאמריים ואינטימיים, מנסים לשמר את המלודיה המדוייקת ואת העברית היפה. היום אנחנו מגישים לכם אותם באהבה אין סופית. מקווה שחי שירים יחבקו אתכם ואתם תחבקו אותם."

 את יציאת האלבום יציינו בשתי הופעות בכורה חגיגיות:

30.4 במסגרת פסטיבל גיטרה באילת- אורח מיוחד יהודה עדר, כאן כרטיסים

29.5 מרכז עינב בת"א – אורחת מיוחדת רונה קינן

הערב, 21 באפריל יופיע חמי רודנר במסגרת סדרת "בניגוד להנחיות" בצוללת צהובה בירושלים, המופע יתקיים בפני קהל ע"פ המגבלות וישודר במקביל ברשתות, למשל יוטיוב, כאן,

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: