הכל קרה כל כך מהר, רק לפני חודשיים, בדצמבר של השנה הקודמת הכריזו חברי להקת הקולקטיב על הפסקת פעילות בצמד הופעות בארבי מרגשות, לכמה זמן? לתמיד? גם הם לא יודעים עדיין, חודשים אחר כך ורועי רבינוביץ' הכריז על אלבום סולו ראשון, נכון קדמו לו שני סינגלים שיצאו עוד בקיץ אבל את האמת, שמנו לב לכך רק אחרי שהאבק מהופעת הפרידה שקע.
אבל בואו נחזור אחורה בקצרה, להקת הקולקטיב הוקמה עוד ב-2008, בתחילה כקבוצת מוזיקאים העובדים על אלבומי הסולו של חברי ההרכב, שנה אחר כך יצא אלבומם הראשון (והיחידי בעברית) וב-2011 יצא אלבומם הידוע "Onwards" עם מילים באנגלית וסאונד מגובש שנשאר מזוהה גם בשאר אלבומי הלהקה, בין אלבום להופעה הספיקו חברי הקולקטיב ללוות את שלומי שבן באלבום "תרגיל בהתעוררות" ובסיבוב ההופעות מאוד מוצלח, ב-2013 עבדו גם עם נינט טייב ושנתיים אחר כך עזב יוסי מזרחי את הלהקה לטובת, ניחשתם, נינט, שני חברי להקה נוספים, נדב לוזיה ודניאל שהם עזבו גם הם בשנים אלו את ההרכב שהתגבש לבסוף על ארבעה – רועי ריק, עמנואל סלונים והאחים לבית רבינוביץ' – עידן ורועי ומכיוון שיש עוד רועי בהרכב, דבק לרועי רבינוביץ' הכינוי "חמודי".
חזרנו אל 2020 ואל רועי רבינוביץ' בהופעת השקת אלבום הבכורה "Maybe day" הלוקשיין שנבחר – מועדון ההופעות הוותיק – "האזור" שמארח על בימותיו כמעט כל ערב הופעות אינדי, ג'ז-בלוז, יוסי פיין ואת מיטב ענקי הגיטרה הישראלים, הפעם כאמור אנחנו עם רועי והלהקה שמורכבת מפרצופים מוכרים: נדב לוזיה (אקס קולקטיב פרק א') על התופים, גיא לנדאו (קולקטיב פרק ב') בגיטרות, רן גיל על הקלידים וצמד הנשפנים – מתן ממן וארד ייני (אטרף), כולם גם השתתפו בין היתר, בהקלטת האלבום. יתר חברי הקולקטיב, רועי ריק, עמנואל סלונים ועידן רבינוביץ' באו לפרגן לחבר ולאח הפעם דרך הקהל.
את ההופעה אנו פותחים עם השיר "For Words" הנלקח כצפוי מהאלבום החדש, לרגע זה נשמע לנו כמו הקולקטיב, אולי בגלל צלילי הפזמון שפותחים את השיר, אבל די מהר נפתח לנו עולם חדש ושונה ממה שהורגלנו בקולקטיב, יותר אלקטרוני, יותר אפל ויותר מחוספס, התאורן הבין את הרמז ושטף את הבמה בכמויות נדיבות של עשן.
השיר הבא "Better than anything" ממשיך את הקו של קודמו, גם הוא מתחיל במקצב פופ קליל אבל די מהר הגיטרות האגרסיביות של גיא לנדאו לקחו את השיר אל מחזות הרוק האלטרנטיבי. שיר שלישי והפעם הסינגל הראשון "On our own", אותו כבר הכרנו עוד מימי אמצע הקיץ עם קליפ שבהתאם צולם על חוף הים, בניגוד לקודמיו שיר זה מאופין בקו יותר מיינסטירמי, אבל עדיין שומר על עצמו בעולמות האלטרנטיב ונשמע כמו בין כלאים בין בריט-פופ לשיר גנוז של הקולקטיב, מאוד מהוקצע ופשוט נשמע טוב.
עד כה התמקדנו ברוק-פופ אלטרנטיבי אבל אנחנו לא שכחנו שההתחלה המוזיקלית של רועי רבינוביץ' הייתה דווקא בז'אנרים מוזיקליים אחרים כמו ג'ז ומוזיקה קלאסית וגם רועי לא שכח כי לקטע הבא "Youngagain" הוא מזמין לבמה את מתן ממן עם הטרומבון וארד ייני על החצוצרה, הם יישארו איתנו עד לסיום הערב ועכשיו הם מצטרפים לרועי על הסקסופון וליתר הלהקה לשיר שלקוח אף הוא מהאלבום החדש, ביחד אנחנו צוללים אל מחוזות הג'ז הליילי עם השפעה מורגשת של מיילס דייויס, ג'ון קולטריין וחבריהם. באלבום זה קטע מצוין, על הבמה כיאה לג'ז הוא קיבל אף יותר נפח עם לא מעט אלתוריי כלי נשיפה ראויים.
בקטע הבא "Come for" אנחנו לוקחים הפסקה קטנה מהג'ז וחוזרים לרוק האלטרנטיבי, אבל זו באמת רק הפסקה למטרת אגירת כוחות כי השיר הבא הוא אחד המקפיצים באלבום "Another way"' ואנחנו חוזרים לג'ז אבל הפעם לא לפאב האווירתי והמעושן, כי זה כבר שיר בוקר, הביאו את השמש, שימו בחצוצרות ותנו לנו בג'ז קלאב עם שיר שכבר גולש יותר למרחבים הפתוחים של הקולקטיב. אמרנו הופעה מגוונת וקפצנו לקטע ג'ז נוסף, אחד שלא מופיע באלבום ובו השתתף גם גיא לנדאו בהלחנה וכך חזרנו אל מחוזות הג'ז הקלאסי והאפלולי.
אנחנו אוטוטו בסוף ולפני שנגיע לשם כדאי לשמוע את השיר-להיט של רועי "Who knows", פה כבר האלקטרוניקה יותר דומיננטית, גם במקצב מהיר יותר מקודמיו, יש משהו מאוד ממכר בשיר הזה, לא סתם הוא תקוע לי בראש כבר יותר משבוע.
ולפני שיורדים להדרן חוזרים למחוזות הג'ז בשיר "NITM" הפותח את האלבום והפעם אנחנו עם ג'ז פאנקי ועם כמות מכובדת של סולואים בעיקר מכיוון שלישיית כלי הנשיפה, הרי בשבילם המציאו את הפאנק, לא?
הלהקה יורדת ותורו של ההדרן מגיע עם רועי לבדו על הבמה, עם פסנתר ועם שיר הבלדה של האלבום "Call it love", איזו דרך נהדרת לסיים את ההופעה עם השיר המקסים הזה שכאילו נלקח מתקופת הגלאם רוק הבריטי של דיויד בואי ורוקסי מיוזיק.
וכך חלפה לה שעה, מרביתה הוקדשה לאלבום החדש, את להיטי העבר של הקולקטיב לא שמענו הערב אבל לא הרגשנו צורך בהם, לא כשיש אלבום בכורה מצוין ויותר מזה מגוון, נראה שרועי רבינוביץ' רצה לחבר את כל האהבות המוזיקליות שלו לאלבום אחד והתוצאה פשוט נהדרת, אצלי הוא כבר נכנס לרשימת הקבועים.
לצפייה בכל התמונות בפייסבוק, לחצו כאן
Roy Rabinovici – Maybe Day – האלבום המלא
