פסטיבלים ואירועים מיוחדים
כולל וידאו

הפסטיבל של ההיכל

עונה שלישית לפסטיבל החורף בהפקת היכל התרבות של תל אביב

מיליון דולר, הייתי צריך לבקש, כי בזמן שחשבתי על אירועי פסטיבל החורף #3 של היכל התרבות ושלל המופעים המתוכננים להיערך במסגרתו ואיך אני מתאם להגיע, לחוות ולתעד כמה מהם, אני מקבל שיחה טלפונית ובה אני מתבקש לקחת על עצמי את תפקיד מתעד הוידאו של כל אירועי הפסטיבל מטעם הנהלת ההיכל, כבוד גדול, כזכור בשנה שעברה הצטרפתי לחבר שתיעד את הפסטיבל כיד נוספת, הפעם הכבוד הגדול כולו שלי.

אז נכון, במסגרת תפקיד שכזה מוטלת עליך אחריות גדולה וגבוהה, כבר לא מדובר בהגעה למתחם ולגימת אספרסו במזנון עד תחילת המופע, ישנן הרבה מטלות, לתעד, כל זווית ואספקט, לא רק מהמופעים עצמם אלא מההתרחשות הכללית, ולעמוד בזמנים, להיות בשעת הבאלאנס על הבמה, ולדעת מתי לבצע דילוג מאולם לאולם, להגיע להיי לייטס החשובים בכל אחד ואחד מהם, אחריות.

אבל, הצלחתי ללקט לעצמי את הרגעים הטובים יותר בכל סוף השבוע שבין ערב יום חמישי ועד חצות במוצאי שבת. החל מהמופעים הקטנים והאינטימיים בפני כמה עשרות צופים במועדון סלע ששעריו נפתחו במהלך הפסטיבל לראשונה לקהל הרחב ולא רק לאירועים פנימיים לקהל ידידי ההיכל ושורת התורמים והנדבנים, מופעי זמרות יוצרות כענת מלמוד והילה כהן אלעזר, מופע ג'אז בעברית עם אלי מגן המקסים ועדי רנרט. שלא לדבר על מפגש עם חיים לרוז והעוד החשמלי כשהוא מנגן במבואה של המתחם לקהל המגיע להיכל.

לחוות רגעים נדירים בהופעות האלטרנטיב שהתקיימו באולם הכי נמוך בארץ – צוקר, שם במקור התאמנו נגני התזמורת הפילהרמונית ובשנה שעברה הוא נפתח באופן רשמי גם למופעים פתוחים לקהל, לחגוג יום הולדת לאסף אמדורסקי ורביעיית כלי המיתר בקונצרט אנין, לענטז לרגעים עם ויקטוריה חנה כשהיא מארחת את ריף כהן והשתיים מערבבות צלילים של ראפ עברי עתיק עם ראפ עברי עכשווי, טבול באלקטרוניקה עכשווית. לטעום רגעים נדירים עם שולי רנד המבצע חומרים של אמנים אחרים, לפתוח עם הביצוע שלו לשיר של אביב גדג' – "כאבי גדילה" שנפתח מתוך סיפור ששולי מספר בקולו הרדיופוני החם ובשפה העשירה והנינוחה מאוד שלו, שיר שכמעט וחתם את הפסטיבל כאשר בוצע שוב במהלכו ברגעי ההדרן במופע של ערן צור שאירח את אביב גדג' בעצמו, וכמובן המופע המיוחד של נקמת הטרקטור, אף הוא משולב ברביעיית כלי מיתר ובעיבודים ייחודיים ליצירות המוכרות, הקלאסיקה של הטרקטור.

אסף אמדורסקי בפסטיבל החורף. צילום יובל אראל
אסף אמדורסקי בפסטיבל החורף. צילום יובל אראל
מיק גרסון מחווה לבואי. צילום יובל אראל
מיק גרסון מחווה לבואי. צילום יובל אראל
שולי רנד, תשליך. צילום יובל אראל
שולי רנד, תשליך. צילום יובל אראל
דיקלה ואביב גפן. צילום יובל אראל
דיקלה ואביב גפן. צילום יובל אראל
עמיר בניון, קבלת שבת. צילום יובל אראל
עמיר בניון, קבלת שבת. צילום יובל אראל
ערן צור בפסטיבל החורף. צילום יובל אראל
ערן צור בפסטיבל החורף. צילום יובל אראל

לחוות את המופעים החמים, הרותחים, המלהיבים, החל מנוסטלגיה עם קבוצת נגנים בריטים שליוו את דיויד בואי המנוח במהלך הקריירה העשירה והחשובה מאוד שלו, מופע אליו הצטרפו מספר אמנים ישראליים ביניהם נגן הבס יוסי פיין, הזמרת מירי אלוני כחלק ממערך שירת הליווי ומיי פיינגולד הענקית שבצעה כסולנית את החומרים הכי אהובים כ"ספייס אודיטי" ו"חמש שנים".

לחגוג את קבלת השבת בצהרי שישי עם עמיר בניון שאירח לצידו את ארקדי דוכין וברי סחרוף, לטעום את הטריו הזה על במה אחת בפני אולם מפוצץ בקהל שמח במיוחד, לחזור בשעות הערב לחגיגה לא פחות שמחה עם החברים שעשו את כוורת בשנות השבעים – דני סנדרסון, גידי גוב, אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק והזמרת מזי כהן שבצעו את כל הלהיטים עליהם גדלנו.

לחתום את הפסטיבל עם ההילולה של הזמרת דיקלה, שרק ביום שישי בוקר שחררה לפלטפורמות הדיגיטליות את אלבומה החדש "חופשיה" והגישה מופע חדש תואם שכלל הן את המיטב מארסנל הלהיטים שלה והן טעימות מהאלבום, עם אורחים מגוונים – מארק אליהו והקמנצ'ה בביצוע משותף לשירים "שבע בערב" ו"אם פרידה" בלדות האהבה הענקיות שלה, בהמשך הצטרפותו בהפתעה של אביב גפן לצידה של דיקלה כשהם מבצעים שניים משיריו בדואט והמשך עד תום הפסטיבל כאשר האולם על שם לואי הפך למועדון לילה עם אלפיים וחמש מאות בליינים ובלייניות שרוקדים ושרים עם דיקלה – חגיגה.

תריסר מופעים בשלושה ימים, היה פאן במקסימום, תודה על הזכות.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהפסטיבל

קטעי וידאו נוספים מהפסטיבל

.

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close