דיווח מהשטח
כולל וידאו

סטלה מאריס חוזרת לבמה וחוגגת 30 שנים

חברי סטלה מאריס האגדית, במופע הפותח לחגיגות 30 שנים להקמת הלהקה, הצדיקו את ההכתרה שלהם כחלוצי ההארד רוק והמטאל בישראל, עד קצה הזמן.

אני מתחיל דווקא מהסוף עם מילה אחת שתמחיש את הוייב: "ואווווו"!!! איזו התרגשות…איזה רוקנרול…המלכים חזרו בענק ובגדול!!!!!!!!

אם רציתם ששנת 2020 תיפתח ברעש גדול, אז המופע שהיה אתמול במוסד הצפוני, פאב הפרה בשבי ציון, הגשים את המשאלה עם מוזיקה בועטת ומרגשת עם החומרים המקוריים של סטלה שכולנו התגעגענו לשמוע, אחרי יותר מעשור מוצלח מאוד של המופע "סטלה מאריס מנגנים לד זפלין".

ואם כבר מדברים על געגועים, אז אחרי 8 חודשים של היעדרות ותקוות גדולות לשלומו של אחד הגיטריסטים הגדולים בישראל, ניק מילר, סטלה מאריס הוכיחו שמשפחה הם מעל הכל! ביחד הם חזרו עם אנרגיות חייתיות במופע חדש ומחשמל. בשעת השין והגונג, עלו לבמה ניק מילר שנראה כמו מיליון דולר, איש הבס והגרוב דובי סוני, הקלידן המחונן פימה שוסטר, והמתופף האנרגטי דניס פורטוס, שחזר לנגן עם סטלה אחרי 16 שנים.

פרסומת

לפי הווייב שחשתי לפני המופע, הבנתי שהולכים "בקטנה" להרעיד את המקום ומקסימום…להרעיש קצת לשכנים. האינסטינקט שלי ידע על מה מדובר, ברגע של לפני הבמה, הכריז הסולן בעל צבע הקול המטאלי רמי שלמון: "תיכף תתגעגעו לשקט הזה!" ואחריו דובי בקול גראולינג "Are you ready for Rock N' Roll?".

עם סולו אינסטרומנטלי קצר שיכניס את הקהל לעניינים, דניס נתן את הפתיח בתופים ל"משוגע", שבעקבותיו עלה רמי בסערה לבמה את אותו קאלט משנת 1992 מאלבום הבכורה האגדי "סטלה מאריס", שנכנס ללב הרוקיסטים ושמור אצלם במקום של כבוד.

אין ספק שאלבום הבכורה היה מייל-סטון חשוב לא רק אצל הלהקה אלא במוזיקה הישראלית בכלל. לכן זה היה מאוד מתבקש שהם ישרפו את הבמה ממש כמו בעלת האוב והאש "אישתר", והצליחו להחזיר את ערגת הנוסטלגיה עם שחזור מדוייק לסאונד של פעם. מהרגע הראשון ועד האחרון של השואו, רמי שלמון נתן את הנשמה נון-סטופ.

פרסומת

כידוע…פאבלו יצא ממזמן לדרך חדשה וכמו כן, רבים וטובים מאוד שיתפו פעולה עם חברי סטלה לאורך כל הדרך. אך אם יש מישהו ראוי שיוכל לתת את ההארד רוק והמטאל מהקישקע, רמי שלמון הוא ה-Perfect Choice ושאגת הסיום ב"אישתר" הוכיחה את זה מעל לכל ספק.

אם חשבתם שהמופע הולך להיות שקט מתישהו…אולי יותר מאוחר… כי צריך לשכוח ממה מה-X-ית עם "תני לי ללכת", עוד להיט רוק בלתי נשכח מהארסנל של סטלה מאריס שלא בוצע שנים רבות. כנ"ל גם עם "אישה זאב", שהיה אחד הטראקים האהובים מאלבום הבכורה לצד הלהיטים הידועים.

לא שכחתי לרגע את פימה שוסטר, שתמיד יודע להביא את ה-Intro, כפי שעשה עכשיו עם "שגיאה", אחד מהלהיטים הראשונים של הלהקה, שממנו כבר היה אפשר להבין, איך הפכו להיות חלוצי ההארד רוק, בהשראת הסאונד של זפלין לשירים באותה הרוח ובשפת הקודש.

עוד טראק אהוב שהיה ב-setlist מאלבום הבכורה היה "את" אך אחריו, הם לא שכחו לפתוח את השער לשאר השירים שהפכו אותם לאגדה.

ובדיוק על זה אני מדבר…כשלפני יותר מ-25 שנים הם החלו לעבוד עם כריס טסנגרידיס, מפיק העל של אוזי אוסבורן ו-Judas Priest והוציאו את האלבום ה-2, "השער נפתח", שפתח את השער לסצינת הרוק והמטאל בישראל.

הביצוע העוצמתי של "משחקים אסורים", הטראק הראשון מאותו אלבום מהפכני, החזיר אותי 11 שנים אחורה, כשאז הם פתחו ב"ערב טוב קיסריה" עבור לא פחות מאשר חברי Deep Purple האגדיים והכניסו את הקהל אל הווייב הדרוש.

ורמי הזהיר את הקהל שלאט לאט הם מגבירים את הקצב ומקווה שזה בסדר מצדם. "ורדים שחורים" היה עוד הילוך להיכנס לכיוון המטאל ובהתאם לאווירה, רמי שלמון הרשה לעצמו לתת גראולינג בקטנה. "מעלים עוד את הקצב…שימו אטמים באוזניים" הוא ביקש. מה שהיה מיד אח"כ, לטעמי היה ממתק ההפתעה של הערב, שהמחיש מדוע סטלה מאריס הם גם חלוצי המטאל בישראל ולמה צריך אטמים.

בהשראת Judas Priest עם Painkiller, הם דרשו ועשו את הבלתי ייאמן, כשהשיגו את מפיק-העל כריס טסנגרידיס ז"ל, ובעבודה איתו הם כתבו את אחד השירים הגדולים של "השער נפתח", וזהו "שני מלכים".

סטלה מאריס "היכו במטאל כל עוד הוא חם" כשהביצוע להמנון המטאלי בפאב הפרה היה לפנתיאון, בדיוק כמו כשהם פתחו עבור הגיטריסט מרטי פרידמן ב-2007, עם הדיסטורשן הכבד, הבס שהרעיד את הגוף, הקלידים האפלים והתופים שהעיפו את המוח וכמובן הצרחוווותתת, הו הצרחוווותתת לעבר השמיים בתפילת "מה ההבדל בין הפרס לבין העונש". חיוך ענקי ודמעות של אושר זלגו כשהם העיפו את הקהל לחלל והגשימו חלום ישן, כי חוץ מוידאו שראיתי במרשתת, לא ראיתי אותם מבצעים בלייב את "שני מלכים". תארו לכם שדניס פורטוס היה עם חיוך כ"כ גדול, שלא עניין אותו שהאטם השמאלי נפל לו בצד.

סטלה מאריס בפאב הפרה. צילום תומר שיינפלד
סטלה מאריס בפאב הפרה. צילום תומר שיינפלד

הטראק הבא גם שייך לפנתיאון. הכל התחיל מה-Intro שנתן ניק עבור "קללת הפרעונים", שנחשב ה-Stairway To Heaven של סטלה מאריס. הקהל לא יכל להישאר אדיש ועזר בקולות רקע כבר בבית הראשון כולל מילות הפזמון "צא עכשיו אל קצה הזמן…אחכה לך בקצה הזמן".

והיה הרגע שהוא הדובדבן של שיא ההופעה, שמראה ברוך השם…ניק מילר הוא Alive And Kicking! בדיוק כמו באלבום הבכורה ובקליפ שהיה בתוכנית הנוער השלאגרית "תוססס", ניק הביא סולו חייתי ומפיל לסתות כולל טאפינג נונשלנטי, שמראה עד כמה הוא וירטואוז אמיתי. הבס שהרעיד את הקישקע של דובי, ריף הקלידים של פימה, ההרמוניה שלהם ב"עד קצה הזמן" והאנרגיות הבלתי נגמרות של דניס בתופים, הפכו את "קללת הפרעונים" לברכה של בין קודש לחול.

סטלה מאריס  – קללת הפרעונים

משם ממשיכים ברעש גדול אל "לשרוד", השיר המקפיץ מאלבום הבכורה, אך אחרי כל הרעש שהתקבל בברכה, צריך היה להוריד הילוך ולעבור גם לבלדות הבלתי נשכחות שעד היום הפכו לנכס צאן מתכת במוזיקה הישראלית. באחת מהן, שהפכה לשיר הכי מוכר של ההרכב, כתוב בסוף הפזמון "והלב ישוב לפעום" שהתאים למעמד. וכן…זהו "נר על החלון" הבלתי נשכח עם ביצוע שרק משתבח כמו יין שגרם לקהל לא להישאר אדיש בכלל ולהצטרף.

סטלה מאריס בפאב הפרה. צילום תומר שיינפלד
סטלה מאריס בפאב הפרה. צילום תומר שיינפלד

כך זה היה עם רגע של כמעט-אנפלאגד, כשבסאונד Clean, הם ביצעו את הבלדה הבלתי נשכחת "זה לא מאוחר", שהמשיכה את מומנטום הרגש, וכמובן כללה בפזמון את "השער נפתח" כשם אותו אלבום אפי שפתח את הדלתות לז'אנר המטאל בשערי ארץ ישראל.

סטלה מאריס – זה לא מאוחר

אך חשבתם שהחשק להארד רוק ומטאל נגמר? וודאי שלא! ברוח הפרפלית, הם עברו ל-Anticipation's Electric מהאלבום ה-5 Searching For The Sun, שהיה להפתעה נוספת ואח"כ אם אפשר להקפיץ את הקהל מהכיסא, אז למה לא?

כשהוציאו אחרי שנים רבות את ה"שלד בארון", אחד השירים האהובים על מעריצי הלהקה, ברוח של מיידן ודיקינסון, איתו עבד טסנגרידיס בשנות ה-90. ורגע לפני שהשער נסגר הם ביצעו את "שבוי" שחתם את הסלוגן של המופע "ששקט יענה ברעש גדול", בדיוק מה שהפך את סטלה מאריס לאגדה ברוק הישראלי.

סטלה מאריס בפאב הפרה. צילום תומר שיינפלד
סטלה מאריס בפאב הפרה. צילום תומר שיינפלד

הירידה מהבמה והחזרה, בדיוק לפי המסורת, לא יכלה לקרות בגלל הקור והמבול שבחוץ, מה שהוביל אותנו ישירות להדרן עם 2 שירים שסיימו את מופע הפתיחה בצורה שלא יכולנו לבקש אחרת, עם "בואי כבר הביתה" וכמובן ברכת "לילה טוב". הסיום בצרחה הגדולה של רמי שלמון, מוכיח עד כמה הוא בלתי נפרד מהלהקה.

חגיגות ה-30 של סטלה מאריס, היה כל מה שהמעריצים יכלו לבקש ואפילו מעבר. נכון שהזכרתי לא מעט על היותם חלוצים אבל אני כן מעז להוסיף שהם יותר מזה…בית ספר לרוק ולמטאל בישראל. נקודה!

סטלה מאריס בפאב הפרה. צילום תומר שיינפלד
סטלה מאריס בפאב הפרה. צילום תומר שיינפלד

שואו מושקע, אנרגיות חייתיות וכמובן הקאמבק הענקי של ניק מילר, שחזר ברוך השם בכושר יותר טוב מ-ever ואף הצטייד בגיטרה חדשה וכחולה שלא היה אפשר להתעלם ממנה.

זה היה רק הסיפתח לקראת הטור שיהיה בהמשך השנה, אז אם אתם מגדירים את עצמכם כאנשי רוק ישראלי ובינלאומי, אל תפספסו את המופע החדש של סטלה מאריס, עם רוק ומטאל כסאח שיעיף אתכם לסכך, הבלדות האהובות והרבה הרבה רוקנרול נוסטלגי, כי הלב שב לפעום ובענק!

אז עד למופע הבא…Are You Ready For Stella"? 🤘

סטלה מאריס – נר על החלון

 

אלי ואן רוק

אלי ואן רוק, נולד בשנת 1981, בתקופה שבה ז'אנר הרוק הפך להיות כחלק מהמיינסטרים. כפעוט הוא לא היה הולך לישון, אלא אם ההורים היו שמים ברדיו קונצרטים ברקע. בהמשך, נחשף יותר למוזיקה דרך התוכניות של הערוץ הראשון והקליפים המיתולוגיים של פיל קולינס ולהקת יס. ההתגלות לז'אנר הרוק הייתה בגיל 17 ומאז הוא חוקר אומנים ולהקות דרך אלבומים, כתבות, סרטים דוקומנטריים והיה כותב למגירה. באמצע שנות האלפיים נדבק בו חיידק ההופעות החיות, כשהסקורפיונס ופיל קולינס הופיעו לראשונה בישראל ומאז הוא הקפיד להיות נוכח בהופעות רוק של האומנים והלהקות שגדל עליהם, בארץ ובחו"ל ולכתוב על כך. ביום יום הוא הייטקיסט אך משנת 2015 הוא הפך גם לעורך ושדר רדיו. מ-2017 הוא מגיש בתחנת הרדיו "זה רוק" את התוכנית "המופע של ואן רוק", לצד פעילותו ככתב מוזיקה בבלוג.

תומר שיינפלד

תומר שיינפלד יליד 1966 נולד עם נכות שמחייבת אותו להשתמש בכסא גלגלים אוהב מוזיקה מאז ילדות ,הולך להופעות עוד מנעוריו כאשר היה צריך "לסחוב" את אבא שלו להופעות כי לא היה עצמאי, חיידק הצילום נדבק בו ב- 15 השנים האחרונות ומאז הוא משלב את שני הדברים שהוא אוהב לעשות - צילום והאזנה למוזיקה - הופעות חיות במיוחד, מצלם עבור הבלוג של יובל אראל מעל שנה. או כמו שתומר אומר כדאי להרגיש חי צריך איזה 2,3 הופעות בשבוע . הכינוי של תומר הוא The Rolling Photographer

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: