כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

חדשות הסצנה

המפיק סטיב גרינברג מועמד לפרס הגראמי

מי שהחל את דרכו ברשות השידור בישראל וכיום נחשב לאחד המפיקים ומנהלי לייבל בינלאומי, סטיב גרינברג, הוכרז ביום רביעי האחרון כמועמד לפרס הגראמי שיוענק בטקס שיתקיים בתאריך 27 בינואר 2020, כל הפרטים.

סטיב גרינברג שכאמור החל את דרכו בשנות השמונים כתקליטן אמריקאי שהגיע לספינתו של אייבי נתן "קול השלום", עלה לישראל בשנת 1981 והחל לעבוד ככתב חדשות באנגלית ברשת א ברשות השידור, באותה עת הוא גם הרבה לתקלט במועדוני תל אביב ביניהם הפינגווין המיתולוגי וקולנוע דן בראשיתו.

מאז זרמו מים רבים בירקון וגרינברג חזר לארצות הברית שם בין היתר ייסד את חברת S-Curve Records אחרי קריירה מרתקת שכללה נשיאות חברת קולומביה, קידום אמנים בחברת וורנר, ניהול לייבל של מוזיקת דאנס בחברת אטלנטיק ומנהל בכיר בחברת מרקורי.

זו הפעם הרביעית שסטיב גרינברג מועמד לפרס הנכסף, בשנת 2001 זכה בפרס הגראמי על חלקו בהפקת הלהיט "Who Let the Dogs Out" הפעם מועמדתו הוגשה בעקבות הפקתו של האלבום – Stax '68: A Memphis Story המהווה אנתולוגיה מוזיקלית לאמני אחד הלייבלים החשובים בהיסטוריה של מוזיקת הנשמה האפרו אמריקאית.

הקשר של סטיב גרינברג עם ישראל נותר עד היום באמצעות חברו הטוב השדרן והעורך המוזיקלי המיתולוגי טוני פיין (כן כן גילוי נאות טוני פיין הוא חלק מהצוות בבלוג של יובל אראל…) השולח לו מידי שבוע את רשימת השירים במצעד ההשמעות של רשת ג, גם כיום עם יציאתו לגימלאות מרשות השידור שכבר איננה עוד…

בזכות הקשר הזה גילה סטיב גרינברג את האחיות תאיר, לירון ותגל חיים המוכרות ברחבי העולם כהרכב האתנו תימני ישראלי –  A-WA ולאחר החתמתן בלייבל  של חברת S-Curve Records הן הפכו למותג בינלאומי…

לגרינברג יש גם חלק לא מבוטל בהצלחת אלבומו האחרון של דיויד ברוזה המהווה שיתוף פעולה ישראלי ופלסטיני באותו אלבום – 'East Jerusalem / West Jerusalem'.

לנו לא נותר אלא להחזיק אצבעות לסטיב גרינברג ולאחל לו כי הפרס הנכסף יוענק לו בינואר הקרוב.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא