דיווח מהשטח

המעגל האקוסטי של דודו טסה

דודו טסה במופע 360 אקוסטי במועדון בארבי, מציג את הצלילים והמילים באור שתופס את הנשמה, ליל שלישי, 05.11.2019. תיעוד וידאו - אדוה אראל..

ישנה אווירה שונה במועדון בארבי כאשר מתקיים בו מופע מהסוג הזה, הבמה המקורית הופכת ליציע עם שורות מושבי פלסטיק, הרחבה שלפני עמדת הסאונד מוגבהת והופכת לבמת 360 מעלות כאשר כל היציעים מופנים לעברה, מאות הצופים שהגיעו אמש למועדון כמעט שעתיים לפני כן על מנת לתפוס מקום טוב, הכי קרוב שרק ניתן למרגלות מושבו של דודו טסה, קיבלו אמש חוויה שלא תישכח במהרה, לא היה זה המופע החשמלי הרגיל, וגם לא מופע במסגרת הכוויתים, לא קפה נח המיתולוגי היכן שסבו ואחיו נגנו ושרו את שירתם שנולדה עוד בעירק וכיום הפך לכביש רחב ידיים בפאתי שכונת הארגזים המתחדשת, פשוט מאוד – דודו טסה, לצידו שלל גיטרות אקוסטיות שונות, לפי הצורך שהעיבוד המוזיקלי החדש לשלל שיריו הניב.

דודו טסה אקוסטי. צילום יובל אראל
דודו טסה אקוסטי. צילום יובל אראל

דודו טסה לקח את השירים המוכרים, הן מאלבומי הסולו שלו והן מהחומרים שהפכו כל כך אהובים של הכוויתים ויצק בהם צלילים רכים, חמים ויותר אינטימיים, כאלו היוצאים מתוך הנשמה ונכנסים אל מאות הנשמות שהקיפוה אמש.

דודו טסה אקוסטי. צילום יובל אראל
דודו טסה אקוסטי. צילום יובל אראל

נזכרתי בחלילן מהמלין הלוקח בשבי את עדת עכברי העיר להבדיל מיליון הבדלות, כמו רועה המוביל את העדר, כמו מנהיג הסוחף את עמו, דודו טסה בביצועים שלו אמש הוביל את הקהל הרב, כשהוא שומר ומנצל את האופי הכל כך אינטימי של המופע, למחוזות שאף אחד לא חשב שיוכל אליהם, בעוד אני מנסה לשלב לעצמי ובעצמי האזנה וקשב לצד התכוונות כחלק מפעילות התיעוד במופע, אני קולט בזוית העין את האנשים הנכנסים לטראנס, כאלו עם עיניים עצומות, הנופלים לתוך מבוך נפשי נסער על המושבים, או כאלו שנעמדו והתפללו את השירים, חוויה טראנס גולגולתית…

דודו טסה אקוסטי. צילום יובל אראל
דודו טסה אקוסטי. צילום יובל אראל

אחד השיאים של הערב, לאו דווקא בסיפורים הכל כך פשוטים, ישירים ודי אינטימיים שדודו טסה שחרר לחלל האולם, אלא, לטעמי דווקא, באירוח בהפתעה של אמן ומוזיקאי הנוגע במחוזות מקבילים קמעה, מארק אליהו, הנסיך האסיאתי, אשר הגיע בחלקו האחרון של המופע כדי להשתתף בנגינה ושירות סוחפות במספר שירים של דודו, מוסיף את הצלילים האופיינים של הקמנצ'ה לצלילי הגיטרה האקוסטית של דודו טסה, הקלידים והקאנון של אריאל קסיס, הפסנתר וגיטרת הבס של ניר מימון, הצ'לו של נועה איילי, כלי ההקשה של ישי אפטרמן….

מארק אליהו. צילום יובל אראל
מארק אליהו. צילום יובל אראל

צריך אירועים כאלו יותר, הם נוגעים נכון, בנשמה פנימה, כאשר המעטפת החשמלית נעלמת והיצירה נחשפת ברמות הכי טהורות שלה הצופים והמאזינים מגלים את דודו טסה הטהור, כמות שהוא וללא שם דיסטנס.

דודו טסה אקוסטי. צילום יובל אראל
דודו טסה אקוסטי. צילום יובל אראל

בסוף הערב נשאר טעם של עוד, ועוד, ועוד…

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close