דיווח מהשטח

מוטאון – המחווה לנשמה

מוטאון טריביוט בנד היא להקה ישראלית המצליחה לשמר את הצלילים הכי משובחים של אמני הלייבל הכי חשוב בעולם המוזיקה, השדרן והעורך המוזיקלי המיתולוגי ומי שאחראי על השמעתם של לא מעט מלהיטי הלייבל בישראל, טוני פיין, הגיע לאחת ההופעות של הלהקה וחזר עם קולות, מראות וצבעים של נשמה "חגיגה של מוטאון - The Motown Tribute" .

הטמפטיישנס, סמוקי רובינסון והמירקלז, מרווין גאיי, מרת'ה ריבס, דיאנה רוס והסופרימס, חמישית ג'קסון, פור טופס,  גליידיס נייט והפיפס, ליונל ריצ'י והקומודורס, כל אלו הם חלק מהשמות שיצרו, בצעו והופיעו תחת כנפיה של חברת התקליטים "מוטאון" שחיברה בין העולם האפרו אמריקאי, המוזיקה השחורה, לבין העולם הלבן שרק חיפש את הריגושים והגרוב.

אלמוג קפאח. צילום טוני פיין
אלמוג קפאח. צילום טוני פיין

חברת התקליטים מוטאון (על שם הכינוי מוטור טאון – דטריוט עיר המכוניות שם היא צמחה ופרחה בתחילת הדרך) או בשמה המקורי – טמלה מוטאון, על שום החיבור בין שני גופים מסחריים שעסקו בניהול אמנים אפרו אמריקאים, עשתה היסטוריה של ממש בעולם המוזיקה. כיום היא עוד בראנצ' בתוככי חברת המוזיקה הגלובלית הענקית "יוניברסל מיוזיק גרופ".

ורד סספורטס. צילום טוני פיין
ורד סספורטס. צילום טוני פיין

כחובב מוזיקה נלהב בשנות השבעים וכתקליטן מתחיל במתנ"סי העיר תל אביב לצד כמה ממועדוני הלילה בדרומה של העיר, אלבומי הלייבל היו חלק נכבד מהאוסף עימו הייתי רץ בלילות מעמדת תקלוט אחת לשנייה, חלק גדול מהם מצוי עד היום בארון התקליטים שלי למרות שבימים אלו אני מעדיף יותר את השלט של הסמאטרט TV ומערכת ההגברה כדי "להפוך תקליטים" בשירותי הסטרימינג שהשתלטו על תעשיית המוזיקה העולמית.

ישראל חדד. צילום טוני פיין
ישראל חדד. צילום טוני פיין

כאשר טוני פיין, כן, השדרן, התקליטן והעורך המוזיקלי המיתולוגי האחראי בין היתר על חשיפתם של רבים מלהיטי הלייבל דאז למאזיני הרדיו הפנה את תשומת ליבי לעובדה שקיים בארץ הרכב המשמר את אותם להיטים במסגרת מופעי מחווה זה היה ברור שמישהו צריך לתעד את העניין, כך הגיע טוני פיין בשבוע שעבר למועדון גריי ביהוד כדי לחוות ולתעד את המופע הזה. במקביל קיימתי שיחה\ראיון עם ישראל חדד, מוזיקאי העומד מאחורי, ובעצם במרכזו של הפרויקט המוזיקלי הזה אשר סיפר כי הרעיון להקמת ההרכב שישחזר את הצליל שאפיין את אותם להיטים שצמחו בלייבל ההוא קרם עור וגידים לפני שלוש שנים, התובנה הגיעה אחרי שעות אין ספור של האזנה למוזיקה משנות ה 50' וה 60'.

חגיגה של מוטאון. צילום טוני פיין
חגיגה של מוטאון. צילום טוני פיין

מה שמיוחד ומשך את ישראל חדד לרעיון זה הצליל המיוחד והדומה, קוו מאפיין למוזיקת הנשמה השחורה, של אין ספור להיטים ושירים נפלאים, שהגיעו מאותה חברת תקליטים מדטרויט, בה עבדו מוזיקאים, כותבים ומלחינים, ולא מעט כוכבים שצמחו שם והגיעו לגדולות עם השנים, (על אותם אנשי אולפן שיצרו את הצליל הייחודי ללייבל ניתן ללמוד מהסרט –  Standing in the Shadows of Motown).

לדברי ישראל חדד, הדגש במופע – "חגיגה של מוטאון" הוא לאו דווקא על הכוראוגרפיה, או ההגשה שאפיינו מאד את האומנים של מוטאון, אלא יותר דגש על השירים עצמם והביצוע המוזיקלי שלהם. למעשה זו מחווה לאותם מוזיקאים, נגנים הגדולים, באולפן או בהופעות, ולא זכו להכרה כמו הזמרים  עצמם.

חגיגה של מוטאון. צילום טוני פיין
חגיגה של מוטאון. צילום טוני פיין

על פי דבריי ישראל חדד, הלהקה מבצעת במהלך ההופעה רשימה מכובדת של להיטי מוטאון בצורה הכי שמחה וקצבית שאפשר. ולמרות שהקהל לא מכיר את כל השירים, הוא נסחף אחרי הגרוב – הקצב המשגע, והכישרון הבלתי נתפס של הזמרים – הזמרים אלמוג קפח וורד סספורטס לצידם של הנגנים ערן זילברברג נגן הבס וישראל חדד עצמו על התופים והניהול המוזיקלי, עומר זאבי בגיטרות, אודי אפרת בקלידים, יבגני גולדנברג ןמרק רוזן בכלי נשיפה.

חגיגה של מוטאון. צילום טוני פיין
חגיגה של מוטאון. צילום טוני פיין

כך ישראל מסכם את הרעיון – "המוזיקה של מוטאון , הפכה לשם דבר בעולם מהר מאד , ועד היום . אנחנו ( הלהקה ) בעצם מנסים להפיץ בשמחה רבה את השירים הנהדרים של מוטאון , ונותנים את הכבוד הראוי , בכל הארץ , איפה שרק ניתן . במופע שלנו אורח כבוד וחבר מתחילת הדרך הוא המתופף האגדי אלון הלל , שמחבק ומפרגן לנו מכל הלב".

אם אתם נמנים על הקהל שאוהב לחגוג ולרקוד את השירים ההם, אזי ההרכב עתיד להופיע בתאריך 1 בנובמבר במועדון שבלול במשכנו החדש ברחוב קרליבך בתל אביב (היכן ששכן מועדון הגנקי), מופע צהריים.

לחצו לעיון בגלריית התמונות המלאה מהמופע

קטעי וידאו מהמופע

 

 

 

 

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close