ישנן אהבות שבהן שני הצדדים יודעים מראש שהסיפור עלול להסתיים בכאב. האחד מבקש להתקרב, האחרת מנסה להרחיק אותו, ובכל זאת המשיכה ביניהם חזקה מהחשש להיפגע. אל המקום המורכב הזה נכנסת הזמרת והיוצרת ליבי רעות בשירה "בסוף זה יכאב". שיר שכתבה והלחינה יחד עם אופיר מלול ורותם חן, בהפקתו המוזיקלית של מלול.
כבר במילים הראשונות ליבי מציגה את עצמה כמי שאינה מבטיחה סוף טוב. היא אינה מבקשת אהבה ללא תנאים, אלא דווקא מזהירה את האדם שמולה מפני המחיר שהוא עלול לשלם. הדימוי של כביש מהיר, כיוון אחד וסיבוב מסוכן מצייר מסלול שכמעט בלתי אפשרי לעצור בו. ככל שהשיר מתקדם, האזהרה הופכת לווידוי אישי על פחד, אשמה וחוסר יכולת להתמסר לאהבה.
בין הרצון להתקרב לפחד לפגוע
השיר שזור בדימויים של עשן החודר לריאות, ורדים אדומים שנובלים, שריטות על הדלת ופצעים שאינם מגלידים. אלה אינם רק ביטויים של מערכת יחסים סוערת. הם מציירים מציאות שבה האהבה והכאב מתקיימים יחד, לעיתים עד שקשה להבחין ביניהם.
אחד הרגעים המעניינים במילים מתרחש כאשר הקריאה "אל תבוא אליי" מתחלפת ב"תבוא אליי". הסתירה הזאת מתמצתת את המאבק הפנימי של הדוברת. היא מבקשת להגן על אהובה מפני עצמה, אבל אינה רוצה להישאר בלעדיו. הרצון באינטימיות מתנגש בפחד מפניה. ליבי מספרת שהשיר נולד מתוך תקופה אישית שבה הרגישה כי הצלקות והפחדים שלה פוגעים דווקא באנשים הקרובים אליה. לדבריה, מדובר באהבה רעילה, שבה האישה מודעת לפגיעה שהיא גורמת ומנסה להרחיק את בן זוגה, למרות רצונה העז להשאיר אותו לצידה.
כשהמלחמה נכנסת גם אל מערכות היחסים
מאחורי הסיפור האישי של ליבי מסתתר גם מפגש עם המציאות הישראלית של השנים האחרונות. במהלך שירותה הצבאי כזמרת בלהקה צבאית, בתקופת המלחמה, פגשה לוחמים ולוחמות ששיתפו אותה בקשיים האישיים שלהם. חלקם סיפרו על הקושי לקיים מערכות יחסים בעקבות החוויות שעברו.
ליבי מצאה בסיפורים הללו הד לתחושות שהכירה מחייה. היא מדברת על המצב ההישרדותי שבו נמצאים החיילים, ועל מערכת צבאית שאינה תמיד משאירה מקום לביטוי רגשי. לדבריה, המציאות הזאת מקשה לעיתים על היכולת להיפתח, להתקרב ולפתח קשר זוגי.
מכאן אפשר לקרוא את השיר גם דרך החוויות שהמלחמה מותירה בנפשם של אנשים צעירים. לא כל פגיעה נפשית נראית לעין, ולא כל קושי בזוגיות נובע בהכרח מטראומה. ובכל זאת, קשה להתעלם מהקשר שבין פחד מפגיעה, הצורך להתגונן והיכולת להעניק אמון באדם אחר. המלחמה אינה נשארת רק בשדה הקרב. לעיתים היא ממשיכה ללוות את מי שחוו אותה גם בחייהם הפרטיים, במקומות שבהם הם מבקשים דווקא שקט, חום ואהבה.
גם לקליפ יש פצעים משלו
את הקליפ המלווה את השיר ביים אריאל מלול, שגם כתב את התסריט. מלול בחר למקם את העולם החזותי בסביבה המזוהה עם בית חולים, בהשראת הדימויים הרבים של כאב, צלקות ופצעים במילות השיר. מלול גם בחר להציב את הכנרית מרגריטה קזאזיאנץ בחזית הקליפ.
הבחירה הזאת מעניקה לשיר רובד חזותי נוסף. בית החולים מסמל מקום שבו מטפלים בפציעות ומנסים להשיב את הגוף לתפקוד. אלא שכאן הפצע המרכזי אינו בהכרח גופני. המראה הקליני הופך למטאפורה לכאב נפשי שאי אפשר למדוד באמצעות מכשור רפואי.
ובסוף זה יכאב?
השיר של ליבי מציג מערכת יחסים שבה אין בהכרח אדם רע מול אדם טוב. יש שני אנשים המבקשים לאהוב, אך אחד מהם מתקשה להשתחרר מהפחד שהוא עצמו יגרום לפגיעה. זוהי גם הנקודה שבה השיר מצליח לגעת בנושא רחב יותר מהסיפור הזוגי הפרטי. לפעמים אנחנו מזהים את הפצעים שלנו, יודעים שהם משפיעים על האנשים הקרובים אלינו, ובכל זאת מתקשים להשתחרר מהם.
ליבי אינה מציעה פתרון או סוף מנחם. היא משאירה את המאזין עם הידיעה שליוותה את השיר מהרגע הראשון: גם כאשר קיימת אהבה, היא אינה מבטיחה חסינות מפני כאב.
