דיווח מהשטח

רדסטוק #3 – אר יו Red-י טו רוק?

פסטיבל רדסטוק נחוג בשלישית והפעם באמפי פארק ברעננה, אלי ואן רוק ותומר שיינפלד חגגו את מוצאי שבת עם הכוכבים והבובה החצופה וחזרו עם הרשמים והמראות. וידאו באדיבות בן צ'קוב.

שנת 2019 תיזכר כשנה מתישה עבור מדינת ישראל אחרי שתי מערכות בחירות קשות ובטיימינג לא יותר מושלם מזה, אין משהו יותר טוב שיכול להפיג את המתח עם ה-Red Band, שהביאו למוזיקה הישראלית את הז'אנר רוק-אנד-צחוק. תומר כבר חווה את הפסטיבל בשנה שעברה, והנה זו הפעם השלישית שהפסטיבל  המשלב בין החבובות לכוכבים של המוזיקה הישראלית יוצא לפועל  והפעם באמפי פארק רעננה.

לירון עמרם. צילום תומר שיינפלד
לירון עמרם. צילום תומר שיינפלד

אז כדי להרים את המורל הלאומי, תחילה נכנסו לירון עמרם והפנתרים בחגיגת חאפלה, שהקפיצה את ראשוני המקדימים. ואחרי הפוגה של חצי שעה, הגיע הרגע של פתיחת חגיגות הרדסטוק ב"שים פתיח".

נראה שזה היה לקוח מסרט אימה של הנוסע השמיני פוגש את פרפר נחמד. רואים גולם אדום שמתבקע לאט לאט ועם דפיקות לב ומוזיקת מתח יש רגע של פיצוץ, כמו בהפתעה של קונדסון, ובאור לבן ובוהק שהגיע ממדרגות גן-עדן, נוחת הכוכב הראשי, המסמר של הערב מהסוכה של שלומית ובניו, רד הידוע בכינויו Red בעברית צחה.

אחרי שעשה לנו כזה בילד אפ, רד מגיע אל המיקרופון וישר נותן בראש כמו Rockstar  אמיתי כשעלו לבמה איתו פונצ'ו, הגיטריסט הקשוח ולפטי הקלידן.

משם קאבר פסיכי של Falling של אלישיה קיס, בסגנון הארד רוק של האייטיז פוגש את אינדסטריאל של ראמשטיין, שהקפיץ את הקהל והשכיח את הצרות של מדינת ישראל ליום שאחרי.

רד הפגין ידע בהיסטוריה שאת האמפי האגדי ברעננה בנו הרומאים לפני 2000 שנה וגאה להיות ברעננה, כשהוא היחיד שאומר את זה.

העם דורש קצב מזרחי והטראק השלישי היה חאפלה שאולי קצת הרעידה את האמפי הקדוש שבנו הרומאים. לא חבל להרוס?

רד נהיה אדום מרוב הסמקה כשהזמין את שפיטה לעלות לבמה והיא השיבה בקריאות "יו סקסי מאדר פאקר". שפיטה, שבמקום להיות פיינליסטית "הכוכב הבא לאירוויזיון", הייתה יכולה להיות מיס יוניברס ולהביא שלום עולמי, הביאה איתה את רקדנית הבטן המהממת, אבישג אפרתי. מה זה מהממת? אני חושב שעוד שנייה הייתי מאושפז באיכילוב מרוב חוסר פעימות.

שפיטה. צילום תומר שיינפלד
שפיטה. צילום תומר שיינפלד

כמיטב מסורת הקאברים של RedBand, שפיטה ורד ביצעו דואט של "Bad Guy" מבית היוצר של כוכבת האינדי העולה, בילי אייליש בקצב אוריינטלי שלא מבייש את הפסטיבלי הזמר של פריט אל-אטרש ואום כול תום.

וכמובן אי אפשר בלי אחד מהלהיטים הבלתי נשכחים מהרפרטואר המפואר של שפיטה, Broken, שיר מקורי משלה שהוציאה בשנת 2017 וקיבל חשיפה בעקבות גמר "הכוכב הבא לאירוויזיון 2019" ובהאזנה נוספת, שמתי לב שהלחן שלו הוא ברוח הפתיח המיתולוגי של החדשות בערבית בשנות ה-80, מ-Living on The Ceiling של הרכב הניו-ווייב Blancmange.

אבישג אפרתי. צילום תומר שיינפלד
אבישג אפרתי. צילום תומר שיינפלד

ואחרי ששפיטה והרקדנית בטן המהממת ירדו מהבמה ולאט לאט חזרו לי הפעימות, רד הלך על בוב מארלי כשעשה את Diamonds של ריהאנה בגרסת רגאיי. לצורך כך השתתפו החצוצרנים של הרד בנד. רד כ"כ אוהב את הקהל שאם יכל היה עושה איתנו אהבה עם כל אחד מאיתנו אבל אחרי התנסות כזו בסיקסטיז הוא אמר שזה לא כדאי. משם ביצע שיר אהבה Crazy Love וביקש בסוף לתת פיניש שיתן לנו להיכנס להריון.

ואז הזמין את מלכת הסול העכשווית, אסתר רדא, לעשות קאבר רגאיי של  I shot the sheriff של בוב מארלי המאגניב, שבהחלט לא מבייש את המקור ואף אולי מתעלה על זה. רדא ביצעה גם את הלהיט הגדול שלה Life Happens שרד השתתף איתה בדואט בלתי נשכח.

אסתר רדא. צילום תומר שיינפלד
אסתר רדא. צילום תומר שיינפלד

לאור שאגות אר יו רד-י טו רוק? העלה רד את פונצ'ו, הגיטריסט הקשוח של רד בנד, בקאבר פסיכי של Rocking in the free world מבית היוצר של ניל יאנג, שאף גרם להיכל הרומאים המקודש, אמפי-פארק רעננה, להיות נתון לשיפוצים מרוב הרוח שטות שהלכה שם.

רד המשיך לשלוף תותחים מהמוזיקה הישראלית והשלישיים לעלות הם "התקווה 6" לבצע Here Comes The Hotstepper של Ini Kamoze, שמחזיר לתקופת הMTV בניינטיז עם המון גרוב. הלהיט הגדול של התקווה 6, "הכל עוד לפניי", מראה שיש לנו את הרכב ההיפ הופ והרגאיי מהטובים בארץ ובקלות יכולים להופיע ברחבי העולם.

עמרי גליקמן. צילום תומר שיינפלד
עמרי גליקמן. צילום תומר שיינפלד

כשרד הלך לחפש אלכוהול, עלה במקומו פיליפ העכבר, הדילר הכי חמוד ושבגללו כל ילד וילדה רוצים לגדל עכבר כחיית מחמד ולהיות סוחרים כשיהיו גדולים.

אחרי שביקש שנפסיק לחשוב על משהו כחול כי זה מבלבל אותו, ברוח ההזיות הקבועות שלו, הוא עשה פרומו לחברת תעופה "מי רוצה לעוף לשחקים? מי רוצה לעוף לעננים?" וברוח הסאטלה, הוא ישר נתן בראש עם Black Dog של לד זפלין האגדיים, שהטריף את הקהל עם קורט של מקצב אוריינטלי שהיה מתאים לטברנה של ערבי שישי.

גידי גוב ופיליפ. צילום תומר שיינפלד
גידי גוב ופיליפ. צילום תומר שיינפלד

משם רד ופיליפ העלו את האגדה בכרזת "גידי פאקינג גוב", כדי לבצע עם רד את גרסת הרוקנרול ל-Hey Brother של Avicii המנוח.

אם יש דבר טוב שרד-בנד עשו, זה לגרום לקהל הצעיר שמת עליהם, שיכירו יותר את האגדה הישראלית, שבקולקטיב המקומי הוא ללא ספק נכס בכל מה שקשור ללהיטים בלתי נשכחים וגם בהומור בעקבות "זהו-זה" ו"לילה גוב".

רד מנסה לעכל את הרגע באומרו "אשכרה Living legend on stage…and also Gidi Gov". גידי גוב קיבל במסורת זהו-זה, חולצה ללא תקליט של "גדלתי עליך" ולבקשה מיוחדת גוב והרדבנד ביצעו את "היו-יה".

אחרי שרד אמר שהוא אוהב את כל מי שנמצא, ופיליפ הדילר השיב "חלק מהם קליינטים שלי" . נצ'י נץ' הידוע בכינויו רביד פלוטניק מגיע ומבצע ביחד עם פיליפ, בהתאם לרוח "תנו לחיות לחיות" את "כלב מי שלא אוהב אותך".

פיליפ ורביד פלוטניק. צילום תומר שיינפלד
פיליפ ורביד פלוטניק. צילום תומר שיינפלד

תוך כדי, פלוטניק מחמיא לפיליפ שהוא שר יפה, ופיליפ משיב "זה הרבה קוקאין בגרון. זה מחליק יפה". ביחד עם רד, פלוטניק מבצע גם את Ready Or Not של הפוג'יס, כשהוא מוסיף קטעי ראפ משלו. פלוטניק מרפרפ ככ מהר שרד חשש לחייו. להשלמת המניין, אסתר רדא שוב עלתה והפעם בתפקיד לורן היל.

רד ואסתר רדא. צילום תומר שיינפלד
רד ואסתר רדא. צילום תומר שיינפלד

רד הבובה, ידוע שבלעדי נינה, הוא חצי בן אדם ובלעדיה הוא בעצם כלום. אז נינט בהתאם למשאלת ליבו, עולה ומבצעת איתו את  Can't Feel My Face של The Weeknd בגרסת סלואו רוק חושני. באמת שרק המילה סקס-אפיל חסרה באוויר.

רד ונינט. צילום תומר שיינפלד
רד ונינט. צילום תומר שיינפלד

הדבר גם הכי מתבקש זה שהם יבצעו את הדואט הבלתי נשכח שלהם, Crazy של Gnarls Barkley, בהילוך איטי התחלתי ומשם לקאבר בסגנון מיוז.

עוד מעט מצוות האושפיזין מסתיימת לקראת כיבוי אורות, והאורח האחרון והמכובד, אביב גפן עלה לבצע את Bitter Sweet Symphony של The Verve, בזמן שערן מיטלמן היה על הקלידים ולפטי, קלידן RedBand, עבר לכינור בהתאם לפתיח המפורסם.

גפן, שפחות מת על הקאברים, ביקש לבצע משהו משלו ורד השיב "I'm looking forward to destroy one of your songs". רד ניסה להרוס בכל כוחו ולא הצליח כשביצע את הגרסה האנגלית ל"האם להיות בך מאוהב", שאפשר לשמוע בהקלטות הגנוזות כשגפן ניסה לבנות בלונדון של 1995 קריירה בינלאומית. גפן כמובן ביצע את הגרסה המקומית לשיר הדיכאון, שהפך להמנון של כל שבורי הלב.

אביב גפן. צילום תומר שיינפלד
אביב גפן. צילום תומר שיינפלד

לסיום, גפן ביקש להדליק את האייפונים, כמחווה לנרות של "אור הירח" או בגלל שכבר יותר מדי חשוך ויש מפלצות בחוץ. עוד מעט "כבר לפני חצות" ורד התחיל לבצע את Powerful של Major Lazer וברגע של זרקור רואים פתאום את גל ניסמן, המנהיג של Full Trunk, להמשיך ביחד עם רד את הקאבר הפסיכי, שהרעיד את האמות שנשארו מאמפי רעננה שהרומאים בנו.

רד רצה תחילה להודות לצוות וללהקה אבל אח"כ אמר "Fuck That" אבל ציין שבלי הקהל הוא כלום. למרות שהוא בובה הוא עדיין Human, בלי שום קשר לזה שהוא גם ביצע את אותו שיר של Rag'n'Bone Man (או שבעצם כן…) וכרוקסטאר אמיתי הוא נתן לנו אצבע משולשת בברכת Peace & Love.

אבל ככה לסיים בלי פיליפ הדילר? לא חבל על מימון העסקאות שלו? אז לבקשת ליבנו, פיליפ כן עלה להדרן ביחד עם רד ובביצוע למילות Time Of My Life מהריקוד המושחת אז ישר כיסח עם Killing In The Name of של Rage Against The Machine בעיבוד שנאמן למקור עם קורטוב של אינדאסטריאל. לראות את פיליפ, העכבר התמים שצועק "פאק יו, איי דונט דו וואט יו טל מי" זה קטע לפנתיאון לצד "אני רוצה להיות שם" האלמותי של רחוב סומסום.

מה שהשלים את ההדרן הייתה צעקת ה"מאדר פאקר" של רד וכמו רוק סטאר אמיתי, נתן לנו שוב אצבע משולשת וירד מהבמה. ככה מסיימים הופעת רוק כמו שצריך.

אז נראה שיש מסורת חדשה בישראל, לקראת החגים…פסטיבל RedBand עם מיטב האומנים שכולו רוק וצחוק. כמה טוב יהיה בשנה הבאה אם הרדסטוק יהיה מורחב יותר, כי בינתיים הקהל נראה מוכן לקריאות "אר יו Red-י טו רוק?".

קטעי וידאו מהפסטיבל באדיבות בן צ'קוב

 

תגים
הצג עוד

אלי ואן רוק

אלי ואן רוק, נולד בשנת 1981, בתקופה שבה ז'אנר הרוק הפך להיות כחלק מהמיינסטרים. כפעוט הוא לא היה הולך לישון, אלא אם ההורים היו שמים ברדיו קונצרטים ברקע. בהמשך, נחשף יותר למוזיקה דרך התוכניות של הערוץ הראשון והקליפים המיתולוגיים של פיל קולינס ולהקת יס. ההתגלות לז'אנר הרוק הייתה בגיל 17 ומאז הוא חוקר אומנים ולהקות דרך אלבומים, כתבות, סרטים דוקומנטריים והיה כותב למגירה. באמצע שנות האלפיים נדבק בו חיידק ההופעות החיות, כשהסקורפיונס ופיל קולינס הופיעו לראשונה בישראל ומאז הוא הקפיד להיות נוכח בהופעות רוק של האומנים והלהקות שגדל עליהם, בארץ ובחו"ל ולכתוב על כך. ביום יום הוא הייטקיסט אך משנת 2015 הוא הפך גם לעורך ושדר רדיו. מ-2017 הוא מגיש בתחנת הרדיו "זה רוק" את התוכנית "המופע של ואן רוק", לצד פעילותו ככתב מוזיקה בבלוג.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close