פס קול שבועי

נדב דלומי – צעד לאחור

יש משהו באוויר של דרום הארץ שעוזר להצמיח ולגדל מוזיקאים אמיתיים, טהורים וחפים מכל שטיק ותחבולה מסחרית. כאלו שיושבים עם עצמם וכותבים תמלילים שהם למעשה שירה של משוררים, מילים נקיות וצחות, מחוברות על פי כל הכללים התחביריים ויוצרות יחדיו סיפורים קטנים ואינטימיים, נדב דלומי הוא אחד מהם, לא רק שתמליליו הם שירה שראויה להיות מודפסת בספר שירים העומד בפני עצמו, הוא גם יוצר ויוצק על המילים מנגינות שמושכות את תשומת לב המאזין להתחבר ולהצטרף לחוויה המגולמת בכל שיר ושיר, מה שקרוי בשפה עממית האזנה דרוכה…

באלבומו החדש, השלישי במספר, נדב דלומי תמלל, הלחין ושר את שיריו בהפקתו המוזיקלית של דודו חמד. האלבום כולל תשעה שירים בלבד, הנעים על פני שדות הפולק האמריקאי בסגנונם לצד אמירות מקומיות המדגישות את המילה הכתובה והנאמרת. אני מציין בלבד כי אתה נותר עם תשוקה ורצון לעוד אחרי שצלילי השיר האחרון נודמים…

תגים
הצג עוד

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין

Close
Back to top button
Close