סיקור הופעות

מלכת האופרה

השתקפויות – סדרת מופעים באופרה הישראלית בניהולו המוסיקלי של שלומי שבן, הפעם מארינה מקסימיליאן תופסת את מרכז הבמה, ליל חמישי, 10.01.2019, הקאמרטה הישראלית, מארינה ושלומי. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. 

פעם שלישית גלידה, כך אומרים על מפגשים, אמנם גלידה לא קיבלתי אולם מופע מצויין כן. אכן זו הפעם השלישית בשנה האחרונה שאני פוגש את מארינה מקסימיליאן, המפגש הראשון התקיים לא רחוק מבית האופרה במוזיאון תל אביב לאמנות, כאשר מארינה הגישה מופע חדש בחורף אשתקד, מופע בו שילבה בין נגינה על פסנתר, שירה וכלים אלקטרונים, מקלדות, מיקסרים, לופר, קיטאר ושלל אפקטים מרתקים, המפגש השני התרחש במהלך פסטיבל הפסנתר בסתיו האחרון באותו מוזיאון, כאשר מארינה ארחה את קרן פלס לארבע ידיים על פסנתר במופע שעוצב במיוחד לפסטיבל.

אמש כאמור זו הייתה הפגישה השלישית והטובה מכולן, מארינה סימנה וי כחול (או ורוד אם תרצו…) וגדול במחברת ההישגים האישיים שלה במסגרת הקריירה כאמנית יוצרת ומבצעת בתחום המוזיקה. אלף ושש מאות צופים, חלקם הגדול נמנה על מנויי האופרה הישראלית, מלאו את מושבי משכן אמנויות הבמה בתל אביב למופע שנפתח ברבע שעה קלאסית כאשר תזמורת הקאמרטה הישראלית מיסודו של פרופ' אבנר בירון ובניצוחו המצויין והמדוייק של רוני פורת ביצעה את היצירה בת מאה השנים, בשלושה חלקים – סוויטת פוליצ'לנה מאת איגור סטרווינסקי הלקוחה מתוך באלט הנושא שם זה, התזמורת הגישה את היצירה לכלי מיתר וכלי נשיפה באופן מדוייק ומענג כאשר היא מהווה בסיס להמשך המופע בו מככבת מארינה שהחלה את הקריירה המוסיקלית שלה בגיל שלוש מול קלידי הפסנתר כבת למורה למוזיקה. היה זה ניסיון מוצלח מאוד לשלב בין העולם הקלאסי לבין מוזיקת הפופ, שני מעגלים בהם מארינה צועדת בבטחה מגיל רך.

מארינה, שלוותה בנוסף לתזמורת הקאמרטה גם בהרכב רית'ם סקשן בניהולו המוזיקלי של עומרי בר שניגן בקלידים, דפנה שילון בקולות שירה, גלעד אברו בבס ואביב כהן על התופים הגישה במשך כשעה וחצי ממיטב להיטיה המוכרים בעיבוד לתזמורת כלי המיתר כאשר היא בדרך כלל אוחזת במיקרופון השירה וכמעט שלא מתיישבת ליד קלידי הפסנתר, את אלו דאג לתפעל שלומי שבן שהצטרף במהלך המופע לא לפני שמארינה הזמינה את אמה לדואט בשיר עם אוקראיני נושן "קנון", אחד הרגעים היותר מרגשים במופע, במיוחד כאשר אביה של מארינה עמד לכל אורך הזמן בצידי האולם לא רחוק מהבמה משקיף בשקט, מאזין ומתמלא בגאווה מוצדקת.

מארינה הצליחה לרפרף בשלל סגנונות מוזיקליים הפופ, הרוק, הג'אז ואפילו טעימת בלוז כשהיא מנווטת את שירתה דרך צלילי התזמורת, אך יחד עם זאת הרגעים ששלומי ומארינה הופיעו יחדיו היה הזמן האיכותי והפופולארי ביותר במופע, השניים עשו עבודה מצויינת ונראה כי לא רק כשרונם האישי אלא גם שעות חזרה והתכוננות הביאו להצלחת החיבור בין שני הטאלנטים, שילובים בין להיטים של מארינה לבין להיטיו של שבן כאשר מעל הכל עוטפים נגני התזמורת את המלודיות עם כליהם כחלק בלתי נפרד.

לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: