שאזאמאט – מועדון האזור – תכף זהזה – את שאזאמאט (עם 3 א') פגשנו לפני מספר חודשים כשחיממו את "כוכב אניס" וכבר אז הבנו את הפוטנציאל והסכמנו, שאנחנו מעוניינים לראות עוד מהחבורה הזו.
באופן כללי אנחנו מחובבי הז'אנר של ההיפ הופ הציוני, עוד מימי "בעטיפה של ממתק" של שב"ק ס אי שם בשנות התשעים. ואתמול בערב במועדון האזור, הייתה חגיגת היפ הופ לתפארת. רועי בן צבי, אקא קיד קוקו, חימם את המקום עם סט של היפ הופ צרפתי סופר מגניב ומרענן שאפילו שאזאם לא הכיר, בזמן שהאזור, שהיה סולד אאוט אמש,התמלא והתמלא בקהל צבעוני. בעשר בערב מתמקם הרכב "פלא אוזן" ליד עמדת הדי ג'יי וקרוב קרוב לקהל, לרתיחה נוספת עם מיקרופן פרי סטייל, הביטים של קוקו ויחד הרימו לשאזאמאט. בעשר וחצי הם עולים עם קסקטים, קפוצ'ון והסטייל המתאים ולמרות הכפור שבחוץ, כל המעילים ירדו והקהל עולה באש.
הפלואו זורם כמו החצבני בחורף של 1991 והטקסטים קליטים ומצחיקים. בכלל, נדמה שאחד המדדים להצלחה בתחום הוא ההומור. כאילו ההומור הכרחי פה בסצנה הישראלית ולולא הדאחקות, הז'אנר הופך ללא לגיטימי, עד כדי מגוכח.
פרמטר נוסף להצלחה בתחום, הוא עירוב הסגנונות וכך ניתן למצוא אצל שאזאמאט, מלבד ההיפ הופ, מן הFאנק, סלסולים מזרחייים, רוק, פופ, R&B.
הם עושים הכל כמו שצריך, כולל הכל, ואין היפ הופ בלי שת"פים. אז ה-Ft הראשון היה של בריל הנציג מפלא אוזן והבא אחריו הוא טדי נגוסה והסוואג שלו. שיר אחד ספציפי רציתי לציין, והוא "מולו" שיר על חייו של פליט בתל אביב. שיר פוליטי עם ביקורת והכל, שיר שהשאיר עלי חותם באותה הופעה, אז, כשהם רק חיממו מישהו אחר. בזכות "מולו" הבנתי שיש להם לגיטימציה אמיתית בסצנה. הם לא רק אסופת ילדים מהצפון שעושים צחוקים מבעד לשאכטות, אלא יש להם גם אג'נדה והרבה אינטליגנציה. יש להם את הז'ארגון, את הלוק, הגרוב והתכנים המתאימים. הם רק בתחילת דרכם אבל המקום כבר מפוצץ עד אפס, מלא בסטייל וידיים באוויר. או כמו שהם אומרים זאת הכי טוב, בשיר שמסיים את המופע:
שאזאמאט עושים כוחות
בלעדינו אין משחק.
